שלושת היסעורונים מתמרנים סביב הספינה, כמו סערה קטנטנה הם, חולפים כרוח מירכתיים לחרטום, דרך צד ימין וחזור בשמאל, ויורדים אל פני המים ונוחתים עליהם לנוח ולשחות, לשלות עוד נתח דג מהצ'אם ולהמריא איתו ואנו מרוכזים במתנה הזו, ששלח לנו מפרץ אילת, וכמעט לא שמים לב ליסעורון הנוסף, העדין, סנוניתי ממש, יסעורון ווילסון, עם על שת לבן ורגליים קטנטנות שנמתחות מעבר לזנבו, והן נשלחות לטופף על פני המים, לתופף עליהם וואלס קטיפתי וענוג, ואנו מרוכזים בו ובמחול הים שלו, ושבים לנשום, רק כדי לשים לב בדיעבד, שהנשימה של כולנו נעצרה, מי יודע אימתי, אולי עם בואו של היסעורון. ועתה, כשהיא שבה, אנו נושמים בקצב של הגלים הנשברים והתיפוף המעודן של יסעורון ווילסון, שמתמרן עם ובינות ליסעורונים הפסיפיים, שחגים מעל לצ'אם ובמקביל לדופן שמאל ואז ימין, קוצרים לנו את הגלים והשמש האילתית נשברת ברסס לאלפי ריבואים של שמשות קטנות, שמשלחות בנו את חומן המתוק.
והיסעורונים מקשתים את כנפיהם ומנופפים לנו בהן לשלום ונעלמים בעומק הים, נבלעים בכחול ובקצף הגלים הנשברים. וכשהספינה שמה פעמיה לשוב לנמל, פולחת את הגלים, אני מתייצב בחרטום, מאושר, ונותן לגלים לשטוף אותי ולרסס להמליח את עורי. אני רוצה להרגיש, ולו לרגע, כיסעורון קליל שנושק לגלים, אך מרגיש בעיקר כצפר כבד ורטוב.
