עלים טריים של עיריות נובטים מבין עמודי תפרחת כמושים של חצבים. יפרוקים יבשים עולים מתוך מערומים מלבינים של קונכיות ריקות ויבשות לא פחות. שיחי מתנן עוד אוצרים בנימיהם לחות נושנה, שמאפשרת להם להתחצף למדבר בירוק צועק. פה ושם סלעית ערבות צופיה למרחק ולהקות של זרעיות ממטירות עלינו טרטורים משמים. גזעי דקלים קבורים בדיונות, פורשים סנסנים מרוטים מכדי להצל על החול.
את הדרך חוצה במעוף מהיר חנקן שהשיל את גווניו. מקורו בהיר וצבעיו חוליים. הוא נוחת על דקל נמוך במיוחד. אני מעיף מבט מופתע בקמע שיושב לידי. אולי הוא בכלל לא מקולקל, כי עם הצבעים האלה, החנקן חייב להיות חיוור. נכון, הוא רק תת מין ובכל זאת נדיר כהלכה. אני מתנער מהדומייה ומתחייך. מיכה, חשדן כהרגלו, עוד מנסה להערים קשיים על הזיהוי. אני, עקשן כהרגלי, גורר אותו אחריי להקיף את החנקן שבע פעמים, עד שחומות החשדנות שלו נופלות והוא משתכנע. מאוחר מדי, החנקן החיוור נעלב ונעלם. אנחנו חוזרים אל המכונית, אך לפארק הלס יש תכניות משלו והוא משלח בנו סלעיות חורף, שמקיפות אותנו ומחוללות סביב הדקל הקבור. הן תזזיתיות וקשה לספור אותן, אך כעשר מהן מקפצות סביבנו. זכרים בשחור ובלבן, נקבות אפרוריות. הזכרים רבים זה עם זה, משלחים האחד בשני טופרים דקיקים וחדים, נאספים לפקעות מעופפות בשחור ובלבן ומתפזרים לסלעיות מרוטות וכמעט אפרוריות. הנקבות צופות בזכרים הרבים ומשגיחות בנו שלא נתקרב מדי. מכל עבר עולים אלינו קולותיהן של הסלעיות. מין שקשוק יבש של חלוקי נחל, לאחריו מפלים מפכפכים של מים צוננים. קולות של לחות באמצע המדבר הצמא. פטפוט של תפוחיות מצטרף. גם ציוצים של פפיוני שדות וטרטורי זרעיות. כולן רועות במעורב על הקרקע, מלקטות זרעים או חרקים.
את הדרך חוצה במעוף מהיר חנקן שהשיל את גווניו. מקורו בהיר וצבעיו חוליים. הוא נוחת על דקל נמוך במיוחד. אני מעיף מבט מופתע בקמע שיושב לידי. אולי הוא בכלל לא מקולקל, כי עם הצבעים האלה, החנקן חייב להיות חיוור. נכון, הוא רק תת מין ובכל זאת נדיר כהלכה.
