מרטטים על כנפי תקווה מתעתעת, פולחים את הכביש באפילה גמורה, שמחווירה לשחר אפרורי וערפילי. טורים מדרימים של קורמורנים מרבבים את השחר בשחור, ראש חץ של אנפיות בקר מזריק בו לבן והוא נע באי נחת בין לבין, מתבלבל, עד שהוא מתייצב על בוקר עכרורי וסחוף רוח, ואנו מתייצבים על גדות הדיפלה, לארבע שעות של חיפושים ותקוות שמזדקפות וצונחות, פורחות וכומשות.
ארבע שעות של הרבה ציפורים ולא פחות צפרים, שבאים והולכים, נעים בין כל הפינות המוארות והאפלות של הדיפלה. מושקי ויוסי באו אתי, שלושתנו חמושים בעיניים טרוטות ועייפות. אסף הפסיק לספור את הפעמים שהוא בא הנה לשווא. הוא אמנם לא ראה את הגיבתון שחור-הפנים, אך יודע לתאר בפרוטרוט ובדיוק כל נקודה ונקודה בה הוא קיפץ ואיזו אברה הוא חשף, בפני מי ומתי. אמיר בן-דוב בא והולך, מה אכפת לו, הוא כבר ראה אותו היטב. דודו ואמיר חבר, נעים בין הנחליאלי הנעדר לגיבתון הנפקד. מאיר בא להציץ, כורע תחת כובד העדשה, שנותרת מובטלת והסלוצקים מצוידים בשק של לחמניות, להאכיל עדר של צפרים מתבגרים. אך יש להם גם ערכת קפה, שמזריקה מעט אנרגיה בתקווה הגוועת שלי.
ארבע שעות של הרבה ציפורים ולא פחות צפרים, שבאים והולכים, נעים בין כל הפינות המוארות והאפלות של הדיפלה. מושקי ויוסי באו אתי, שלושתנו חמושים בעיניים טרוטות ועייפות. אסף הפסיק לספור את הפעמים שהוא בא הנה לשווא.
