אגמית סערה

אני מנצל הפוגה בגשם וממהר אל המסתור של בריכת הברווזים. העננים ממשיכים לגלוש מהמערב כבדים ואפלים. חשרה שמשחירה את השחר ומזמינה את הלילה להמשיך אל היום. רוח חזקה מכניעה עלי צפצפה שנתלים על הענפים בשארית כוחם. הם מתנודדים וסבים על צירם הנחלש והולך, ניתקים ונושרים. מועפים במשבים ומרבדים את האדמה הרטובה, שהופכת לעיסה של בוץ ועלי שלכת צבעוניים. רעם מתגלגל והברכיות משיבות גיעגוע. ברק מאיר את הבריכה, מבזיק לרגע את הירוק המתכתי בראשיהן של המריות והברכיות, ואז נעטפת הבריכה שוב באפלת העננים הצפופים. אפרוריות חורפית. עוד רעם ועוד ברק וארובות השמיים נפתחות לגשם זלעפות, שהטיפות הניתכות בו ניתכות למסך אחוד ולח. שלוליות נקוות במהירות, קולחות לפלגים שזורמים לבריכה. שמונה חוגלות מצטופפות מתחת לעץ שיזף צפוף-נוף. כדורים גוציים ומצונפים. גם הצבאים מוצאים מחסה מתחת לעצים. אך הברווזים ממשיכים לשחות בבריכה, חשופים לממטרים. הטיפות מחליקות על נוצותיהם המשומנות. נטפים מלמעלה ונטפים מלמטה, נפגשים על הנוצות וקולחים מהן אל הבריכה. טיפות נוספות נאספות על מקוריהם, מתעגלות לאגלים נושרים. נתזים של גשם מתרוממים ככתרי מים ומתפזרים כרסס. אך הברווזים בשלהם. המריות משקיעות את ראשיהן במים, זוקפות זנב וממשיכות לסנן מזון, כמו לא ניתך בהן גשם הזלעפות. הברכיות שוחות באדישות, תלתל הנוצה בזנבן שמור ומוקפד. טבלן גמדי מתנער מעלה שהיה דבוק לגבו, צולל וחוזר לפני המים. שתי אגמיות שולות צמחי מים ושלוש סופיות רועות על הגדה בשוויון נפש. העננים ממשיכים במסעם מזרחה והגשם שוכך ופוסק. הצבאים מתרווחים ומרחרחים את האוויר הלח. נחליאלי לבן ונחליאלי זנבתן נוחתים על הגדה והלבן ממהר לגרש את הזנבתן. שלדג לבן-חזה צופה משועמם במתרחש ושלדג גמדי שומר מפניו מרחק, מדי פעם מנער את ראשו ומתיז סביבו טיפות.