דילוג לתוכן

אהבה בביוב

צפרות ביוב | 5 בספטמבר 2023

תעלת המים המטופלים, שזורמת מחולדה אל בין המטעים, עלתה על גדותיה וְנִסְכְּרָה, לשלולית של מי באושים. תקלה, שתוצאתה ביוב שחור ועומד. מעידה טכנית, שהיא מתנה לעונת הנדידה. מדי בוקר אני מתיישב לגדותיה, משכל רגליי אל תנוחה בלתי אפשרית, להיטמע בחישת הקנים ועם זאת להימנע ממגע מיותר בַּבֻּצָּה הסרוחה. פניה של השלולית תוססות בבועות חיות ופוקעות, כמו נשימות עמוקות שעולות ממעמקים כהים. אני מסב פניי מהבועות, כדי לא לחשוף את עצמי להשתקפותי, שלבטח אינה מראה משובב. קצב הנשימה שלי מאט ועדיין משכילה הצחנה לעשות דרכה אל נחיריי ואל תוכי, מדריכה אליי זבובים, שנוחתים על זרועותיי החשופות ועל פניי. מגע דריכתם על עורי, טפיפות של עיפוש מסמר שיער. הם דרוכים, נזהרים מפני. אך אני נמנע מתנועות חדות, שלא להרתיע ציפורים ניעורות, ומותיר כך שפע של זמן לזבובים להתענג.

פניה של השלולית תוססות בבועות חיות ופוקעות, כמו נשימות עמוקות שעולות ממעמקים כהים. אני מסב פניי מהבועות, כדי לא לחשוף את עצמי להשתקפותי, שלבטח אינה מראה משובב.

בועות
ירח-על

ירח-העל נתלה על הקנים, לופת אותם על מנת להשהות את שקיעתו. אל מולו עולה השמש והוא מאבד מכוחות העל שלו, מחוויר לאיטו באורה ומדי בוקר מאבד עוד מעט מִשֶּׁטַח גופו. השמש נוֹגֶשֶׂת בו, רוֹדָה ברימונים המבשילים במטעים וממליכה עצמה על השחר הניעור. בחישת הקנים עוד שורר הצל, מעכב את עריצות הקיץ ומעניק עוד כמה רגעים של חסד שוקט ושוקק לחשקי הצפר, תשוקותיו. כך הם, למשל, חמוקיה החמקניים של קנית קטנה. תנועותיה משתרגות בין הקנים, אורגות אותם למרבד, שמחולל במשבים של רוח קלילה. או אז, בחלוף הזמן, רמזים זעים של צטיה; צללית חמקמקה וצקצוק בודד, שמתפרץ לאשדים מתנפצים. או חריקות של קנית פסים וגניחות של שיחנית קטנה.

טרקטור מטרטר ממהר על השביל, מותיר אחריו שובל של תָּאִית מתגלגלת ומצטחקת. עיני העובדים מתלכסנות מעל למסכה, משלחות בי מבט מחויך. הציפורים נחרדות מהרעש ונסוגות אל סבך הקנים. עוד המתנה עתה, באותה תנוחה בלתי אפשרית. תרגילים בנשימה איטית ומושהית, קבלה של עול סירחונות. הקנים מתעוררים בהדרגה, זעים וְכַפִּים מתנועות ציפורים. פִּרְפּוּרֵי פשוש, שמציץ ומניף זנב מיטלטל. שריקה עולצת בשתי הברות עולות ועלווית אפורה יורדת מהמעבה ונוחתת. היא עורכת שעשועים של שיווי משקל על קנה רצוץ. ניצוץ מַהֵל מאישוני עיניה, נוהר אליי וממלא אותי בעקצוצי עינוגים. בולבול מזדקף, חובט בכנפיו ומישיר אלי מבט אַדְנוּתִי. מלך הביצה, שאינו חושש ממאום.

בחישת הקנים עוד שורר הצל, מעכב את עריצות הקיץ ומעניק עוד כמה רגעים של חסד שוקט ושוקק לחשקי הצפר, תשוקותיו. כך הם, למשל, חמוקיה החמקניים של קנית קטנה. תנועותיה משתרגות בין הקנים, אורגות אותם למרבד, שמחולל במשבים של רוח קלילה.

קנית פסים
בולבול

קנית פסים חורקת ומגיחה מחשיכת החישה, וחיש מהר צדה עש בהיר. כנפיו עוד חרש חובטות. גבתה שלה מזהירה, מאירה במשחקים של אור וצל, חיים ומוות. דאה צעירה מלהטטת בדאייה שבורה מעל לתעלה הַסְּכוּרָה. סנוניות מערה ורפת מרפרפות תחתיה ומעליה, משרקרקות אזהרות אוויריות. רחש של נברנים מתחפרים. הדאה חומקת מהסנוניות, נוחתת על עץ זית ונועצת בי מבט של בוז מוּפָז. שלדג לבן-חזה חולף בצחקוק קולני. צפרדע שבה לקרקר. בזבוזים עפים אל העבר האחר.

קולות נדידה חוֹפְזִים מעל. רגליי מתנמנמות, תחושת נמלול, עיניי דומעות, צריבה קלה. אני נבלע בביוב, בהמיית הפכפוך. טנדר עוצר. החקלאי. הוא מורגל כבר בְּמוֹדֵט הביוב, זורק לעברי ברכה מהוסה ויודע שלא לצפות לתשובה. כי עם כל הציפורים המקפצות למולי, כל שאני יכול להרשות לעצמי כמענה, הוא חיוך דומם. אך החיוך רחב ונשפך, נִקְוֶה ומצטרף לשלולית הביוב ואל הבועות הפוקעות.

עלווית אפורה
פשוש