אורגן אור

ברחובות העיר הרחוקים, ממשיך אורגן האור לנגן ולהרעיד את האוויר הקר. העיר מלקקת את פצעיה, חבולה ממסע הלוויות אינסופי, והרוח—אדישה לייסורים—משירה עלים ונושאת קולות מעומעמים של פרושים מצויים. היא מתחזקת ושריקתה משתיקה את קולות הפרושים ומהסה את סאון העיר. הפרושים מסתתרים מפני הרוח בסבך השיחים. היא לא מוותרת על אף ציפור, נושבת ומכניעה את כולן. דוחל שפוף, חכלילית כפופה, צופית קפואה. בדיהם הקרחים של העצים קולעים אריג מסועף, מתוכו מתנצנצת כיפת הזהב של אל-אקצא. פרוש מקפץ אל צמרת עץ, אך הוא נסחף ועף הלאה. ים ירוק מתעגל במשבי הרוח, פניו העשבוניים מופרעים בגלי גיבוע מתגבהים. אניצי הים נעים במחול מתואם בין עצי הזית ובין תפרחות של כלנית ונרקיסים. גם קצת רקפות כפופות, שמפוזרות כאיים ורודים בים הירוק.

אל העננים עולים ענני יונים. קולות אזהרה של ירגזי, ונץ פורץ אל עמק צורים. הוא מהיר מהרוח, כמעט ואיטי מהעורבים שעטים להתגודד סביבו, כעוד ענן כהה וקולני. הנץ מתמרן בין העורבים, רוכב על הרוח, ניתק מהמרום לצלול מטה ולנסוק מעלה אל ליבו של ענן היונים, המתמרן והנמלט. העורבים בעקבותיו, קולות הירגזי אחריו, מפיצים את אזהרתם בכל רחבי העמק. שני פרושים נמלטים, היתר מתמקמים עמוק בצמרות, מסתתרים. הנץ מתמרן, מבטו חד מטפריו. הוא תר אחר יונה חלשה, איטית, ושוב צולל אל בין העצים ונעלם ביניהם, מותיר אחריו שובל של עורבים נזעמים וזעקת ירגזים נרגזים.