אלי מצוק יווניים

גרמווסה, כרתים / 4 באוקטובר 2025

נשרים תלויים עלי מצוק, מצונפים בתוך עצמם למול זעפו של הים. מפנים גבם אל מולו ולמול גשם הזלעפות שמצליף בהם ומכה בלשון היבשה המשוננת, שנוגסת בים וחותכת בליבו והוא, זועף וקוצף מהכאב, מחזיר לה ומנפץ עליה גלים מקציפים. עמודי רסס מרקיעים, אותות למלחמה שמתחוללת עכשיו בין ים ויבשה. עיזים מתגודדות על הצוקים ובין שיחי אלה. פסקו מלחוך, פועות ומחכות שיפסיק המטר הניתך, או שלפחות ייחלש ויתיר להן לרעות בנוחות. בינתיים מתמלאת פרוותן ברטיבות מלוחה. חצבים מנסים לזקוף ראשם ברוח המנשבת ואל מול רסיסי הגשם והים שמתערבבים אלה באלה ומרטיבים כל שנקרה בדרכם. הנשרים ממתינים תלויים שתירגע הסערה הרגעית. אך עוד ועוד ענני קומולוס מוסעים ברוח וממטירים את ממטריהם ומסתירים את פני השמש, שלא מזמן הלהיטה את חצי האי. סבכי שחור-ראש נסתר פועה כמו העיזים הגלויות והים ממשיך וחובט בסלעי הכורכר החדים והנשברים לזיזים ולזיזי זיזים דוקרים, ביניהם מתעקלות תעלות שמזרימות את מי הים המלוחים אל בריכת האזמרגד הפנימית של לגונת בלוס. טיפות הגשם ניתכות ומכות בבריכה, ניתזות בעשרות כתרים זעירים שקורסים אל עצמם ונבלעים במי הברכה.

נשרים תלויים עלי מצוק, מצונפים בתוך עצמם למול זעפו של הים. מפנים גבם אל מולו ולמול גשם הזלעפות שמצליף בהם ומכה בלשון היבשה המשוננת, שנוגסת בים וחותכת בליבו והוא, זועף וקוצף מהכאב, מחזיר לה ומנפץ עליה גלים מקציפים.

נשר ובזי חופים

חצב

ציוץ כפול של נחליאלי לבן וקריאות מהירות של ביצנית ירוקת-רגל. איתותי נדידה. ענני צירוס לבנים מופיעים במערב, רוחפים ודוחפים מזרחה את ענני הקומולוס הכהים והכבדים. מדגדגים אותם בקלילות נוצתית, מבריחים אותם ואת הממטרים ונרדפים בעצמם בידי תכלת השמיים, שמנקה את הרקיע מכל עב וענן, כבד וקל. הים ממשיך לקצוף ולהישבר על סלע הכורכר, לחצוב בו ארמונות זוויתיים. אך בלגונת בלוס שמוגנת מזעפו, מתייצבת שלווה רגועה ושמיים תכולים. שמש יוונית מופיעה ומאירה. מחממת ומייבשת. בגדי ים צצים בשלל צבעים והאזמרגד מתנקד בוורוד, בכחול, בירוק ובצהוב. מוכתם בשמלות מרפרפות בלבן ובגדי גוף שחורים וזעירים. עורות חיוורים של תיירים מערביים. עורבים שחורים ממהרים להמריא מהמצוקים ולקרוא צרודות, מבריחים זוג בזים מצויים שניסה לנסוק בשמיים הבהירים. ושוב מופיע מסך ענני הקומולוס והוא כבד ואפור, מבריח את התכלת הרגועה וממטיר גשמי זעף. אך הוא מיד נרדף בידי ענני נוצה, שמושכים אחריהם את השמיים התכולים ואת השמש שהוסתרה ועכשיו חוזרת ומפציעה. הסערה הרגעית נעלמה כלא הייתה, מותירה אחריה רק עורות רטובים ואת הים שממשיך וקוצף, מטיל חיתתו מחוץ ללגונה הרגועה.

הים מתנועע בגלים שמרצדים בשמש היוונית, מהבהבים ומשדרים אותות מורס. תקשורת בין מים ושמיים. מסרים חשאיים בין יסודות נצחיים. הנשרים מתייבשים ומתמלאים. מתנערים ונפתחים לשמש, כניצני פרחים. פורשים את כנפיהם העצומות וניתקים מהמצוקים, קשובים לאותות המורס המרצדים. הם דואים בשמיים, בין שיירי עננים, טיפות שמועפות במשבי הרוח ופעיות עיזים שניעורו לתחייה והתחילו ללחוך. העופות גומאים בדאייה את חילופי מזג האוויר המהירים וממשיכים לפטרל בכבדות לאורך הרכס המשונן. שני בזים חופים מופיעים לשחק בנשרים, מלהטטים בהם, מפריעים למעופם הכבד, לועגים לאיטיות ולכוח הכבידה. הנשרים ממשיכים לדאות, נשואי פנים ושקטים. לא שתים ליבם לפוחזים הזערוריים הללו, שמצווחים וחגים סביבם במעגלים מתרחבים.

הנשרים מתייבשים ומתמלאים. מתנערים ונפתחים לשמש, כניצני פרחים. פורשים את כנפיהם העצומות וניתקים מהמצוקים, קשובים לאותות המורס המרצדים.

בז חופים
בז חופים
בז חופים

המעבורת עוזבת את הלגונה ומפליגה לאי, נושאת בקרבה תיירים מתייבשים. יסעור גדול מלווה את חרטומה ונושא במעופו המתעגל את שיירי הסופה. האי מתקרב, נישא כמצוק מורם ועטור חומה וונציאנית. מבצר עתיק למוד מלחמות ימיות. משפחה של בזי חופים קיננה בקיץ על מצוקי האי. הצעירים פרחו ועוסקים כעת באימוני תעופה וציד. לומדים לנצל את פירות הנדידה, ציפורי שיר שנופלות טרף לטפריהם. קריאות הצהלה הבזיות מהדהדות מקירות המצוק, מתחרות ברעם הים שנמתח בכחול עמוק עד לאופק הרחוק. אחד ההורים עומד על שן סלע חולשת ומשגיח על הצאצאים העצמאיים למחצה. שניים מהצעירים עוגבים על צוקי הולדתם בטפרים שלופים, עטים על חגוויהם שוב ושוב, מפלרטטים איתם ומותירים בהם צלקות אוהבים. צעיר שלישי מתייצב בגובה של חומות המבצר, תלוי בין שמיים ומים, מנער את נוצותיו הסתורות מרוח ואז מטה את ראשו, כמו הבחין בדבר מה שמנסה לחמוק ממבטו. הוא מסתער אל הים. צולל אליו, נוסק ממנו, מקפל כנפיים ופורשן. מקורו פולט סדרת קריאות נרגשות. גופו הכהה בקושי נראה על רקע הים. הורה שני דואה מעדנות בין כחול הים ותכלת השמיים ואז, באבחת כנפי החרמש שלו, צולל אל התרסקות הים על המצוקים. לעבר הקצף הגועש, אל תוכם של עמודי הרסס. צלליתו של הבז, כמעט שחורה, גועשת מעל לקצף הכמעט לבן. כמעט נרטבת, או שאולי נרטבת עד לשד עצמותיו. אך לא נראה שהרסס והרטיבות מפריעים לבז. הוא צולל אל הרסס ונוסק ממנו, ספק מתנער, ספק רודף אחר ציפור. עלווית ירוקה חוצה את קו החוף, נמלטת מטפריו בשארית כוחותיה ונוחתת בין ענפיו של עץ אשל. שם היא נותרת להסתתר ולהתאושש, בעוד בזי החופים, אלי מצוק יווניים, ממשיכים במרדפים אינסופיים.

בז חופים