סביב בריכת ההיקוות, חגות עשרות סנוניות רפת ומערה. כמה פרחונים יושבים על קנים, שכפים תחת כובד משקלם המועט. הפרחונים בוחנים זה את זה ואותי שמתיישב מולם על הגדה. מדי פעם הם נזכרים לקרוא להוריהם, מתחננים לפת שחרית. ההורים חגים מעל, חוגגים את החירות היחסית בה זכו ונוטים להתעלם מהצעירים הרעבים. הפרחונים מצטופפים על הקנה, שלושה מהם יחד, והוא מתכופף עוד, כמעט ונוגע במים. אחד הפרחונים מנסה לחטוף מהאוויר ברחש שעף קרוב מדי אליו. הפרחון לא זז מהענף, רק מסובב את ראשו בעקבות הברחש, פוער את מקורו ומנסה לבלוע אותו, ללא הצלחה מרובה. פרחון אחר יוצא למעוף קצר, מופתע מכישורי התעופה, שרכש לא מזמן. נבהל, הוא שב מהר אל מבטחי אחיו ונוחת לידם, על הקנה. בלית ברירה הם מדדים קצת לאורך הקנה, מפנים לו מקום. מעל השלושה עומד פרחון יחיד של סנונית מערות. הוא מביט בתמיהה בעולם, שותה אותו בצמא סקרני. דונגית צהובה מעטרת את בסיס המקור של כל הארבעה ומעניקה להם מראה קצת ליצני. ההורים חוזרים בפטפוט עליז לסיבוב נוסף מעל לבריכה ויורדים לשתות ממנה, מנמיכים עד לפני המים, פוערים את המקור, לוגמים ונעלמים. כל כמה שאנסה, הם מהירים מכדי שאצליח לצלמם. אני מתרווח אחורה ונהנה מהמראה.
מאחוריי, ירגזים מצייצים באזהרה. אני מסתובב אחורה ומחפש את הנץ המסתער לקטוף מפרחוניהם, אך לא מוצא. לא הבוקר. היונים שנחרדו מקולות האזהרה, פרחו, נרגעו ונחתו לגמוע מהמים, חצי עין במים, חצי עין נעוצה בי, בוחנת בזהירות אותי ואת שמתרחש סביבן. הן לא יכולות להרשות לעצמן להתרווח ולו לרגע. עבורן, העולם מלא בסכנות. צפרדע מנהלת קרב מוחות עם שלדג, היא קרקרנית והוא גרגרן. פשוש מטפס לאורך הקנה ומטרטר בקול גדול, קנית קטנה מציצה ונעלמת ולהקה של דרורי בית פושטת על הבריכה ועל הקוצים שמקיפים אותה. אני מאושר לראות את פרחוני הדרור, איך הם אוחזים בגבעולים היבשים של הקוצים, משפשפים בהם את מקוריהם, משחיזים אותם ואז מסרקים באמצעותם את הנוצות. מגלן יחיד מעופף מעל למטעים, שלושה סיקסקים מתרוממים אליו בזעקות רמות. שלדג קורא מרחוק ושירה מעודנת של תור מצוי מתנגנת בטרטור שקט, מרגיעה בי את ההמולה הרגעית.
סביב בריכת ההיקוות, חגות עשרות סנוניות רפת ומערה. כמה פרחונים יושבים על קנים, שכפים תחת כובד משקלם המועט. הפרחונים בוחנים זה את זה ואותי שמתיישב מולם על הגדה. מדי פעם הם נזכרים לקרוא להוריהם, מתחננים לפת שחרית.
