פרפור מתעצבן מהרעש ששנינו מקימים ומלשלש עלינו. ייחרב מאגרו. אבל מהלישלוש שעל הראש אנחנו מתפכחים, מפסיקים לריב ונזכרים לצפר. עד שערד מביט בכמות המריות, מחוויר ואומר לי לספור אותן. "מה?" אני אומר לו, "אתה יואב, אתה תספור!", "לא, לא, לא," הוא מוותר לי, "אתה יואב, אתה תספור." ושוב מתפתח ריב מי יהיה יואב ויספור את המריות, כי פתאום אף אחד מאתנו לא רוצה להיות ההוא. והקולות שוב עולים ומרעישים, עד שזרון סוף צעיר, שבסך הכל מנסה לצוד לעצמו מרית, מתרתח ויורה בנו מבט מקפיא ואנחנו משתתקים ושוכחים לספור את המריות, ועכשיו יואב, ההוא שלא בא, יכעס. כי הוא לא יידע כמה מריות היו במאגר.
ואנחנו ממשיכים להקיף זועמים את המאגר ומשגרים זה לזה מבטים זועפים, כי שוב כל אחד רוצה להיות יואב וכועס על השני שמנסה לגנוב לו את התפקיד. עד שערד שולף לי זרעית ומוסיף חוחית ומכריז על שח-יואב, ואני מהעצבים מביא לו זרזיר ותפר ומכריז בעצמי שח-יואב. אבל ערד לא מוותר, כי הוא לא פראייר ומצביע על חרטומית ביצות מתעופפת. איזה יואב שהמנוול הזה דפק לי, ועוד במעוף! אני מחוויר וכמעט ונכנע, רק שאז מגיעה יסודות ואני מביא לו צוצלת. ככה, בום! והוא מתקפל בתדהמה וצועק שזה בכלל לא פייר וצוצלת לא נחשבת, "הנה תראה את הדרור ספרדי." ושנינו מוכנים לחנוק אחד את השני ולהכריז על ניצחון מוחלט, עד שדן מגיע מחויך, ותוקע לנו מט-יואב עם פפיון ארך-רגליים בטִיז אֶל שְׁלוֹךְ.
