הקנים מרשרשים בבריזה הקלה ובמשק כנפי היונים, מאות מהן חולפות מעל, אלפים מהן צובעות את האופק באפור תכלכל. הן משיבות רוח שמצטרפת לבריזה, לכמה רגעים של משבי סתיו, מעשי כנפיים. צרצור של כסופי-מקור הודיים מקדים את הופעת הציפורים, חמש בראש ועוד שתיים במאסף. על המבנה של תחנת הסניקה מתלהקים עשרות דרורי בית. חלקם אוחזים בטפריהם את הקירות, אחרים עומדים על הקנים המרשרשים, או על הגדר ההיקפית. מאז תום תקופת הקינון הם מתקבצים כאן מדי בוקר. עכשיו הם ממריאים ברעש דרורי מחריש אוזניים, ועפים בצפיפות אל השדה המשודד, מלקטים גרעיני חיטה מיבול השנה שעברה. דקה או שתיים והם שבים באותו מעוף צפוף ורעשני ונדחקים יחד על מבנה התחנה. לשתי צוצלות נמאס מההמולה והן נמלטות מהגג אל מטע הרימונים. מספר נחליאלים צהובים חולפים מעל, בדרכם דרומה, אל המאגר. מביניהם נושרת עוד קריאה צרודה, גבוהה יותר. פפיון עצים שטווה עצמו אל תוך העננים הלבנבנים. שריקה של עלווית אפורה נרקמת בענווה אל תוך הצרידות הפפיונית, ונעלמת בה.
מאחוריי עולים ציקצוקים גיבתוניים. אני סב על עקביי, שב מערבה, שוב אל חישת הקנים. להקה קטנה של גיבתונים אדומי-מקור. הם נוחתים ומתפזרים בין הקנים ומטע הרימונים, משרים בי תחושה של סתיו מסביר פנים, כי אין כמותם לבשר את בואו הטוב והמיטיב. הם והקאקים, שבדרך כלל עולים להרי ירושלים בתחילת הקיץ ושבים לחולדה עם בוא הסתיו. אך השנה הקדימו את שובם והם מעופפים פה כבר חודש וחצי, נושאים בכנפיהם השחורות נבואה אפלה. עיני הגיבתונים מוקפות בטבעת לבנבנה, מתנצנצות בחשש. צל, או בן בנו של צל, רוחף, והגיבתונים פורחים, מותירים אחריהם רק תנועה של קנים מיותמים. הצל נעלם כלא היה, אולי באמת לא היה. אבל ענן הריסוס רודף אחריי גם לכאן ומסיג אותי הלאה. אל תחנת הסניקה ולסאון הדרורים שנמסך בטרטור המשאבה ובטרטור פרידה של תור מצוי. רוטורים של מסוק יסעור. הוא טס תכליתי וכבד, מתמרן בין ענני היונים ומתחת לענני הסתיו, משלח בי משבים של רוח עכורה. צילו מחריד שני גיבתונים שצללו קודם אל מצולת הקנים. הם מצקצקים בחרדה, פורחים ועפים.
להקה קטנה של גיבתונים אדומי-מקור. הם נוחתים ומתפזרים בין הקנים ומטע הרימונים, משרים בי תחושה של סתיו מסביר פנים, כי אין כמותם לבשר את בואו הטוב והמיטיב.
