להקה של שרקרקים מוסיפה צבעים לפריחה, כוס חדגוני מוסווה בין טרסות עתיקות, וסלעיות לבנות-כנף שרות קינה מדברית. הן עומדות בראשי החורבות ועטות על חרקים, שחוגגים את שלהי הפריחה. פירחון צד לבדו. בהצלחה. עוד קולות עמומים של שעטת פראים בלתי נראים, אולי עדר של זכרים צעירים, אולי זכרים יחידים ששים אלי קרב. המוני סבכים שממשיכים משיח לשיח. בשולי הנחל, בתחתית הקיר המצוקי, גושי תפרחת של עיריות נבובות. הפרחים לבנים, קטנים וענוגים, מזמזמים מהמוני דבורים וזבובים רעבתניים. גם חיפושיות עפות פה מפרח לפרח, כנפי החפייה הפתוחות מוסיפות לגופן נפח מפתיע. עקב מזרחי צובע בסומק את השמיים הכחולים. הוא מתמרן בניע קל של אברות, חג במעגלים מתרחבים ומתגבהים ונעלם מעבר לשקט של הרכס.
עצי האלות העבותים מזמינים מנוחה ואנו נעים מצל אלה לצל אלה, מתיישבים להרוות את העיניים הצמאות למראות. הפרפרים ניעורים וניתקים ממסתורי לינתם, ססגוניים כפרחים נסחפים ברוח: כיתמיות ולבנינים, כחלוני אפון, כחליל מדבר מרוט, תכלילים נבטיים קטנטנים, נימפיות והספריות. סביב שיחי הקרקש גם קרקשי סנה גדולים ויפים. תוככי הכנפיים של הזכרים כחולים ומבריקים יותר מהשמיים. אנו חגים סביבם, מסתנוורים מהם. כמונו גם חכלילית עצים, שתשמח להשביע בהם את רעבונה. המוני פרפרים מעופפים, מרבד של כנפיים תזזיתיות, מהירות חימה וחום. הם זוהרים בקרינתם של צהריי צייה. משפחה של קטות גדולות עם פירחונים, שטופפים שפופים. מתרחקים מאתנו צמודים לקרקע המדבר, שמלא בחיים ריקים מאדם.