ליעד נוהג דרך החשיכה ובדרכים המשובשות של חבל לכיש ואת האפלה מפלחות ארבע אלומות אור חגות, מעגלים נעים של אור בחשכה, אלומות רוקדות, שמחות, מקנות תחושה של ביטחון בזרותו של הלילה והן פולות מתוכו את עיניהם של הבחנינאים, עיניים מנצנצות שכמו תלויות בשמיים, מנותקות מכל הקשר, גוף וכנפיים. הרבה מאוד עיניים של בחנינאים מרחפות בעלטה ועשים שנלכדו באלומות מחזירים אלינו הבהובים של אור. וצבי רועה במדרונות החשוכים ועוד צבי, עיניו מנצנצות, חוצה את הדרך, ושני דורבנים: כתמים כהים של גופיפים גוציים וקוצניים, רצים זה בסמוך לזה וכהותם נבלעת בחשיכה וכמה שועלים שפופים תולים בנו עיניים חששניות ותנים זקופים ובטוחים בעצמם.
והעצים מצמיחים אשכולות של חסידות רדומות, לובנן מבליח באפלה ושב להיבלע בה. גם חוויאים ניצבים רדומים על העצים. הם נועצים בנו מבט רוטן, תולים בנו את אשם השכמתם, אך אנו ממהרים וממשיכים בדרכנו והאפלה שבה ועוטפת אותם ומערסלת אותם לשנתם. זוגות של כרוונים חוצים את אלומות האור בחבטות כנפיים מהירות והאלומות שלנו משייטות קדימה, מציירות את מעגלי האור שלהם בעלטה אחרת ושבריר שנייה לוכדות תחמס ואז נופלות על ארנבת שקופאת על עומדה, מבועתת מהאור הפתאומי שניצת סביבה וכבה, כי חתרנו הלאה, אל נקודת היציאה, שם שריקת השעיר עולה אל מעל ליללת התנים ומשתרגת בה לאחל לנו שינה ערבה.
