אז כשיואב הציע אתמול שאצטרף אליו לחיפוש אחר להקת בזי ערב, המציג, בואו ונזהה אותי כבר כמתחזה, קפץ על ההזמנה, כי בטח יהיו בזים אדומים בקרב בזי הערב. לא ככה? כל שנה ככה. רק כשהגענו בבוקר לשדה, גילינו בעיקר דאות שחורות-כתף וזרוני סוף, שבטח הבריחו כל בז מעניין. כי חוטי החשמל נוקדו רק בכמה בזים מצויים משועממים, שני כחלים והרבה יונים. כרגיל. וגם בהרבה דכדוך, כי אני מתחיל להבין שאסיים את השנה בלי אף בז אדום. גם כן צפר.
פפיונים עפים מעלינו, כולל צהוב רעשני במיוחד שעושה סיבובים מעל לראש שלנו, ומנסה למשוך את תשומת לבי. אבל אני שקוע בהרהורים קיומיים. אולי הגיע הזמן להודות באמת המרה, שאני לא באמת צפר. הגיע הזמן שאפסיק עם היומרות ואת כל האופטיקה שהתרמתי בכפייה ממיכה, אתרום לצפר אמיתי, אחד עם עתיד ובז אדום ברשימה. זהו, אני נודר נדר. אם אין הבוקר בז אדום, אני מחזיר למיכה את כל הציוד ששאלתי ממנו לעולם ועד, שייעשה איתו מה שהוא רוצה. שלדג לבן-חזה צוחק עלי בקול ואני נכנע ומתוודה בפני יואב מדוע אני כל כך להוט לראות בז אדום הבוקר. לא אגיד שהוא הופתע או משהו כזה. אני חושב שהוא כבר מזמן הבין עם מי יש לו עסק. אבל בכל זאת, הבעת הבוז שעל פניו הייתה מעט בוטה מהרגיל.
