בזים וזיכרונות

נחל צין | 7 באוקטובר 2025

המפל המוכר והקירות הקירטוניים שסוגרים עליו משלושה עברים והלוע הפעור אימתני אל נחל עקב, דרכו באים הבזים ודרכו הם יוצאים. בעדו נשקף גם שדה צין ונחל צרור והר קטום, תבנית נוף מולדתי המאמצת. ואותו שקט מדברי מהדהד ומלא בצלילי המקום ושופע בהם: פסיעות יעל, שריקת טריסטרמית נסתרת והנשיפה החלילית של הרוח בחללי הקירטון. נשימת המחשבה היוצאת לחופשי, מסתלסלת בתרמיקה של זיכרונות ומסלסלת חוויות שנשכחו ועולות כעת למראה הנופים המוכרים. הפריחה ההיא בשדה צין, אחרי השיטפון הגדול בכיתה י"ב. יצאנו אליה בלי אישור, כלומר ברחנו מהפנימייה. רצנו יחפים בשדה ששפע בפריחה כמותה לא ראינו מעולם, גם לא ראיתי מאז. אורן, שחר, שי ואני, נפעמים מפרחי מדבר שמקיפים אותנו עד למותניים ופועמים בנו כתחושה של שחרור עמוק. החום של צהרי חורף מדברי מטיל בנו עייפות ומערסל לשינה, שנפלנו אליה והתעוררנו בפנים צרובי שמש של אחר צהריים קריר. מבולבלים ומנסים למקד את המחשבה. להבין איפה אנחנו, מי אנחנו ומהו הזמן הזה ששב להטרידנו. מבלבלת הפריחה המדברית. אבל עכשיו סתיו, שלושים ותשע שנים אחרי והשקט המדברי דומה, רק שעתה עתיר הוא גם בצלילי הנדידה: שרקרקים מצויים שורקים, ציוצי נחליאלי לבן והשריקה הדו-הברתית של עלווית חורף ראשונה. מצאה לה הקטנה היכן לנוח. בשיח רותם מרוט בתחתית המפל ומתחת לקן, בלב מגרש האימונים של פירחוני הבז השחור.

החום של צהרי חורף מדברי מטיל בנו עייפות ומערסל לשינה, שנפלנו אליה והתעוררנו בפנים צרובי שמש של אחר צהריים קריר. מבולבלים ומנסים למקד את המחשבה. להבין איפה אנחנו, מי אנחנו ומהו הזמן הזה ששב להטרידנו.

בז שחור צעיר וצילו

זנב סנונית בטפרים

כל הזיכרונות האלה מציפים, רק משפחת הבזים אינה וחשש מתגנב שהחמצתי אותם השנה. אך אין זה סביר. כבר כמה שנים שאני מגיע לכאן כמעט כל שנה במועד הזה, גם בשנה הארורה ההיא לפני שנתיים. והם תמיד כאן. פרחו כבר מהקן, עצמאים כמעט לגמרי, אך עוד צמודים לסביבה ולהורים, מקבלים הנחייה ואימוני ציד שוטפים, כי על המעוף הם כבר השתלטו. רק הציד של הציפורים המהירות האלה מהווה עוד קצת בעיה. זמנית. הפעם מלווה אותי שחף וזו אף הייתה בקשתו: טיול מדבר בחופשה מהצבא ואני שש למלא את מבוקשו, כי מדבר ושדה בוקר ובזים שחורים ושחף. "מה שטוב הוא טוב וטוב מהטוב". רק שיבואו הבזים כבר וימלאו את השקט בצרחות מטילות המורא.

בז מצוי חולף, קורא קצת ושוב שקט. אני גולש לסיפורי בזים, שחף עונה בסיפורי כדורגל והמדבר משיב בשקט השופע שלו, בחום שמתמתן בצל שנופל מקיר הקירטון. חצי שעה חולפת כמו הרוח הקלה שנושבת בין קירות המפל. המחשבות החופשיות משייטות להן מעל לתהום, עד שהן מתחלחלות משורה של צרחות מקפיאות דם וממהרות להימלט אל בעליהן. אני נדרך והנה הצללית הראשונה של בז צעיר נישא על כנפי החרמש שלו ועוד צעיר דבק בעקביו והורה אחד והם רודפים אחד את השני ואת השלישי ומלבישים חיוך רחב על פנינו וההורה מוסר תוך כדי מעוף זנב תלוש של סנונית לאחד הצעירים והצעיר מקבל וממשיך בצלילה אל הקיר ואני בטוח שהוא יתרסק לתוכו. אך הוא, בקלילות מעוררת קנאה, בולם את מעופו בפרישת כנפיים מהירה. שולח את רגליו, בטפרי אחת מהן אחוזים שיירי הסנונית, נוחת על שן סלע ומתחיל למרוט נוצות ולכרסם בבשר הציפור.

חצי שעה חולפת כמו הרוח הקלה שנושבת בין קירות המפל. המחשבות החופשיות משייטות להן מעל לתהום, עד שהן מתחלחלות משורה של צרחות מקפיאות דם וממהרות להימלט אל בעליהן. אני נדרך והנה הצללית הראשונה של בז צעיר נישא על כנפי החרמש שלו

שני האחים
בז שחור צעיר

הצעיר השני רודף אחר צילו שנופל על הקירטון הלבן. פעם משיג הבז, פעם צילו, פעמים הם מתנגשים זה בזה ושוב נפרדים עד שלבז נמאס מהמשחק והוא נוחת על עץ אשל שצומח אנכי מתוך הקיר. איכשהו שורשיו מייצבים אותו ומצליחים לינוק מעט לחות מהקירטון הפריך, כי הוא שוכן שנים על פי התהום, נופו הדליל משתרג בנוף המדברי. ענפיו מרשרשים ברוח ומושכים אליהם את פירחוני הבז השחור שעוצרים עליו לנוח ולהטמיע בגופם את הנוף, שידעו לחזור אליו אחרי החורף במזרח אפריקה. האח שסיים לכרסם את זנב הסנונית מצטרף לאחיו על ענף האשל ושניהם מתנדנדים עליו, כמו שני ילדים במגרש משחקים. רק שהם מלטשים את טפריהם לקטל וסורקים את נוצותיהן, מכינים אותן לציד, כמו מכונת ההרג המשוכללת שהם גדלים להיות. אני מעביר את מבטי בין שחף ומקפיד להדחיק את מוכנותו ובין שני הפירחונים המתכוננים. עכשיו מושכים את מבטי שני ההורים ושני פירחונים נוספים שבאו בשערי המפל, מתמרנים מולו וצווחים את אותן צריחות מקפיאות דם. סלעית לבנת-כנף נוחתת לרגע על שפת המפל ואז מסתלקת, הרף עין לפני שצל בז נופל עליה, שנייה לפני שהוא ממריא והיא לפותה בטפריו, אחוזה בעוויתות מיתה.

אנחנו נאספים אל גדות אגם הביוב לקפה של פרידה. ריח המשקה המר נשזר בצחנת השפכים הקלה. פיקניק של צפרים. חטפית אפורה מרפרפת עלינו בכנפיה והמחשבות נודדות עימה אל אופטימיות זהירה, מבושמות בתקווה קלה ובאפשרות לשמחה, שכתמיד כאן, מוצללת בסיבות רבות לעצב עמוק.

בז שחור בוגר