בין הפגנה להפגנה הפוגה צפרית, קפיצה מוקדמת לחוף הצוק, אולי לשזוף סוף סוף סלעית קפריסאית בחופי הארץ. במזג אוויר מעורער שמכה בדיוק במועד נדידתן, נאספות הסלעיות בחוף, ממתינות לשיפור בתנאים בשביל הקפיצה הגדולה, עד לקפריסין, מכורתן. אחת לכמה שנים מתרחש אוסף הנסיבות הנכון ואיתו הנס של ריכוז סלעיות תקועות על החוף, ממתינות לשיפור מזג האוויר, כדי להמשיך בנדידתן. ואיכשהו, חסר מזל שכמותי, תמיד אני מהמחמיצים את הנס הסלעיתי. וגם השנה, עם הגיוס של שחף, פיספסתי את שיא הסלעיות, שדווחו ביומיים האחרונים מכל החופים. אך לבוקר שני זה אני מגייס את התקווה ואת רוני הקמע, לביקור קצר בחוף הצוק.
הלילה עבר קצר מדי, הדי ההפגנות, הדיווחים הסוערים שטורפים את השינה, פורעים בה, עד שהשעון המעורר מקפיץ אותי, גם את קטי שחזרה מההפגנה מאוחר. אני משקיט אותה שוב לשינה, מתרחץ במהירות כדי להשתלט על העייפות ונוסע ללטרון, לאסוף את רוני ולעקוף את איילון צפון, שעוד חסום מהלילה, עד לחוף הצוק, שמרגיש שומם מציפורים, כאילו גם הן הצטרפו לשביתה.
הלילה עבר קצר מדי, הדי ההפגנות, הדיווחים הסוערים שטורפים את השינה, פורעים בה, עד שהשעון המעורר מקפיץ אותי, גם את קטי שחזרה מההפגנה מאוחר.
