שני הנחליאלים הנותרים ממשיכים במריבתם. הם מקימים המולה סביב הפלג שזורם מהמפל לבריכה ומציקים ליתר הציפורים שנאספות סביב המים הזורמים. סבכים שחורי-כיפה וטוחנים גוחנים אל הפלג בין שורשים חשופים ומנסים לשתות למרות טרדת הנחליאלים. שתי חכליליות עצים, מתוך המון החכליליות שמציפות את התחנה ואת גן הוורדים, קְרֵבוֹת לפלג בטלטול זנב חלודי. הן מטרטרות ושורקות. עוצרות, סורקות בחשש ומתקדמות. שתיהן נעמדות על גבעולי שומר נטויים, לופתות אותם בטפריהן, מרטיטות את זנבן וצוללות לרחוץ במים. זנבן נפרש בזרימה כמניפה אדמונית ורטובה. הן נרכנות אל הפלג ומשכשכות את כל גופן, עיניהן מתערפלות בהנאה מבעד לרסס המתפזר. ארבע עלוויות אפורות מתגנבות אל תוך ההמולה, צנועות וכמעט סמויות מעין. קוטפות כנימה פה, מרפרפות שם. מקוריהן העדינים מפליטים שריקה דקה. ירקון נוחת במים. ביחס ליתר הציפורים הוא שמנמן, כמעט מסורבל. הוא משפריץ מים לכל עבר, מרטיב את אחד הנחליאלים הזנבתנים, שנסוג בהידוס מהודר, זנבו קצת מסמורטט ונשרך אחריו, לח ומעופר. הנחליאלי השני ממהר לרדוף אחריו, מהדס ומנדנד ברהבתנות את הזנב הכבד. סבכי שחור-כיפה מנצל את ההזדמנות שנקרתה בפניו, מנתר אל הענף שננטש, מנופף בכנפיו וגוהר ממנו ללקט חרק במקורו. הוא מזדקף אז, ומותח את גופו הקטן במחווה של ניצחון גדול, שכל כולו שלו. לפחות עד שיגיח הנץ מחביוני המסתור.
ארבע שעות חולפות כך. הבזים והמדבר. עוד צלמים ועוד צפרים. שיחות חרישיות ומתפעמות. להקות של דיות נודדות דרומה ומתחת להן עגור אפור, דואה בודד בצוואר מתוח. החום מתגבר בהדרגה והבזים נאלמים דום, נסוגים למסתורים מוצלים. דממת צייה עצלה שורה בכל. אנו עוזבים את הבזים על עלילותיהם המתפתלות ונפרדים מהנופים שנשקפים מהמפל. יורדים לעין עקב לטבילה קצרה במימיו הצוננים. המים האלה שהם אותם מים מפעם, עם ריח המלוח, המים הנוטפים משערות השולמית, ושריקת הטריסטרמיות. כמו דבר לא השתנה, ושוב אני הילד ההוא שהיה, אבל לא בדיוק ולא ממש.
ארבע שעות חולפות כך. הבזים והמדבר. עוד צלמים ועוד צפרים. שיחות חרישיות ומתפעמות. להקות של דיות נודדות דרומה ומתחת להן עגור אפור יחיד, דואה בודד בצוואר מתוח. החום מתגבר בהדרגה והבזים נאלמים דום, נסוגים למסתורים מוצלים. דממת צייה עצלה שורה בכל. אנו עוזבים את הבזים על עלילותיהם המתפתלות ונפרדים מהנופים שנשקפים מהמפל. יורדים לעין עקב לטבילה קצרה במימיו הצוננים. המים האלה שמרגישים כמו פעם, עם ריח המלוח, המים הנוטפים משערות השולמית, ושריקת טריסטרמיות. כמו דבר לא השתנה. ושוב אני הילד ההוא שהיה, אבל לא בדיוק ולא ממש.
