שקיעה מתחמת את הלילה מהיום, שמה קץ זמני למלכות החוויאי ושלטון הדאה, מכתירה למלכת הליל השחור את התנשמת הלבנה. חוגלות נמלטות במעוף מסורבל אל האור הדועך, חוויאי עוד חובט פעם ופעמיים בכנפיו, מתכנס אל תוך עצמו ומכריז על פתיחת הנשף הלילי, שאנו רק אורחים בו לרגע או שניים. שני חרדים מבית שמש מסבים על מחצלת מתחת לעץ שיזף, נמלטו מהמולת העיר, שני ירושלמים מחפשים דרך לא דרך לביתם וסלים מארח אותנו באוהלו, מתנה את מר מפגשיו של הזאב עם כבשיו. סיפוריו נמסכים במרירות הקפה ומתיקות התה ובקריאות רמות של סיקסק. מליחות הפיצוחים בחך מעמעמת את עוקצו של הלילה. גם החיוך תורם את חלקו.
לאורך הדרכים אנו קוטפים זיקיות ישנות מעצי השיזף ושותלים למרגלות האלות עיניים מנצנצות של עכבישי זאבן מרקדים. אור הזרקור מבקיע את דרכו אל זוגות של עיניים מאירות, מברכות. עוד ועוד צבאים רועים בשדות החרושים, על תל עדולם דממה ושועל ניזון מפירות רמוסים. שועלים אחרים חומקים מהדרך ואליה, חרישיים וקשובים. תן זוקף צווארו, יללות תנים ושני כרוונים נענים לקריאה עלומה, ממריאים ועפים. אני מחפש גחלילית ואין, תר אחר גירית ואין, גם הצבוע לא מופיע. לא הלילה. אבל יהיו עוד לילות, אני בטוח שיהיו עוד לילות ועוד נשפים ועוד סיורים וגם תנשמת מסבה ראשה אלי ומבטיחה בהן צדקה, שיהיו עוד לילות, שעוד אבוא לבקרה. אך כעת היא ממהרת לדרכה, מתנצלת, פורשת כנפיה ועפה חרישית בעקבות נברן נמלט.
שקיעה מתחמת את הלילה מהיום, שמה קץ זמני למלכות החוויאי ושלטון הדאה, מכתירה למלכת הליל השחור את התנשמת הלבנה. חוגלות נמלטות במעוף מסורבל אל האור הדועך, חוויאי עוד חובט פעם ופעמיים בכנפיו, מתכנס אל תוך עצמו ומכריז על פתיחת הנשף הלילי
