בתנועה

ועכשיו אנו נכנסים שוב לירוק השברירי ולהקה של פפיונים צהובים משוטטת על קו התפר שבין הירוק לחרוך, עוקפת סלעים שתכסיתם חזזית צבעונית. הפפיונים בולטים על רקע הירוק ונבלעים בתוך החרוך ורוכנים מעבר לרגבים ובין האניצים היבשים ופולים מהם זחלים וחרגולים, מדלגים לירוק ושבים לחרוך, מלווים כל העת במבטו הבוחן של עפרוני מצויץ. חנקן אדום-ראש ראשון וחנקנים גדולים מלוא החופן, כולם על האטדים או על השיזפים, דרוכים לעוט על הזחלים המפוטמים ולשפדם. גם הצחוק המהדהד של קוקיה מצויצת ונץ מצוי שמתלבט אם להימלט או לרדוף, ובינתיים מתיישבות על זנבו סנוניות מערה אמיצות ורודפות אותו מהגבעות.

ואנו עוברים שוב לממלכתו של החרוך והשמש מרגישה בה נוח במיוחד ומתחילה לקפוח והחרוך מחייך כי הוא מחרים עוד נתח מתחומו של הירוק, שמרעיד תחת החמה וכומש ונקמל ונכבש. ומיכה ואני מחליטים לדחוק את הקץ ואת הקיץ ונסוגים לירוק המתכווץ ונשבעים להישאר כל הבוקר בתחומו המצטמצם ושואפים לקרבנו את ניחוחות הפריחה: כלניות מתייבשות ושרידי עיריות והכרים הבלתי נגמרים האלה של מקור החסידה. שואפים גם את הצרצור של גיבתונים עפרוניים שהיה מכאיב לולא היה כה יפה ואביבי וסלסול של חוגת עצים ושל פפיון הרים, ועוד שליו פועם וציוצים של פפיוני שדות ופטפוטים של נחליאלים לפני נדידה.