דילוג לתוכן

גדור

צפרות בגדור | 22 במרץ 2025

שמורת גדור


הכורכר ניגר לחול, ניגר לים ולענן, ניגר לחרציות הצהובות, לקחוונים הלבנים ולזמזומיות הסגולות. ניגר גם לכרים הארוגים משיחי אטד ואלה, שמשתרגים אלה באלה ובסבכותיהם עולים סבכים שחורי-ראש ושחורי-גרון והשירה של סבכי קוצים מעפילה ומתפתלת סביב זו של שחורי-הראש והפשושים, עולה לכדי מוזיקת בוקר נהדרת ועולה אל נהרת האור שמתאבך דרך העננים. הסבכים צוללים דרך הסבכות הקוצניות אל מעמקי השיחים, רק שירתם נותרת מאחור, אך השמש מפתה אותם והם מעפילים באיטיות הססנית, מנסים להימנע מלעלות ולהתגלות, אך נמשכים בכוחו של האור ומקפצים אל גבעולים גלויים, אוחזים בהם בטפרים עדינים ושרים בקול את השירה הנאדרה והאדירה.

סבכי שחור-ראש
סבכי שחור-ראש

יואב ואני מהלכים בשבילים החוליים שבין השיחים ובין שירות הסבכים השונים. שליו נבהל ופורח, שתי חוגלות נבהלות ופורחות ועוד קחוונים וסביונים פורחים במרבדים רגועים. אנו מעיפים מבט לים, כי איך ניתן שלא, פתייני ויפה הוא. שחפית שחורת-מקור מטילה עצמה מטה בצלילה מהירה, נעלמת במעמקי הים ועולה מהם במקור ריק מדג. היא מתנערת תוך כדי מעוף ויוצאת לעוד סיבוב מול צוק הכורכר וצוללת ועולה וצוללת ועולה ולבסוף יש גם דג במקורה. אנו מתרחקים מהצוק שנופל ונושק לים, פונים מזרחה ומעמיקים בשבילים שמתפתלים במתינות בין כרי האטד והאלה ובין פרחי פרג שמגירים את אדמומיתם אל תוך החול ואל בין החרציות והזמזומיות ואל בולבול שצופה לחוף ואל צופית ששרה לסגריר.


זוג קוקיות מצויצות מעורר מהומה רבתי, מושך אחריו עורבים רבים, שעפים אחרי שני בני הזוג, עוקבים אחריהם כשובל אפל ורודפים אותם. הקוקיות קוראות במעין צחקוק לעגני, רועש וגועש. העורבים מתרתחים ומגבירים מהירות, אך שתי הקוקיות מצחקקות, עפות ומתישות את העורבים, שנוטשים בטפטוף עייף את המרדף. הם מותירים את השמיים לשתי הקוקיות ולזוג דוכיפות, שכנפיהן פרושות ומעופן גלי ואוורירי, והן פולטות מעין קריאה מעודנת שנבלעת בצחקוק הקוקיות וברקיע המתעבה.

אנו מעיפים מבט לים, כי איך ניתן שלא, פתייני ויפה הוא. שחפית שחורת-מקור מטילה עצמה מטה בצלילה מהירה, נעלמת במעמקי הים ועולה מהם במקור ריק מדג. היא מתנערת תוך כדי מעוף ויוצאת לעוד סיבוב מול צוק הכורכר וצוללת ועולה וצוללת ועולה ולבסוף יש גם דג במקורה.

חוף גדור
סלעית אירופית

שוב מתעבים העננים ושוב מתפזרים, פעם מכסים את השמש ופעם חושפים אותה, ועם מהלך העננים גם חָזות הסבכים השרים משלימים מחזורי יום תוך דקות ספורות; הם מופזים באור של מעין זריחה, מחווירים לצהריי יום חפוזים ומאדימים באש דמוית שקיעה, רק על מנת להזהיב שוב ולהחוויר ולהתלקח וחוזר כך חלילה. רפרפי דבקה פולחים את שמי השמורה המשתנים, כנפיהם בלתי נראות בשל מהירותן שרבה היא ממהירות המילה. אנו נאלמים אל מולם והם נעים מהירים מכר שיחני לכר שיחני, מאטים ומתעכבים להרף על פריחת האטד. מרפרפים למול הפרח ומשלחים אל תוכו חדק דק. משב כנפיהם מדגדג ודוחף סבכי שחור-גרון, דוחק בו לעבור ענף והוא חולף על פני סלעית אירופית, שעייפותה ניגרת אל החול ואל הכורכר ואל העננים שנאספים מעל לים ולשים מעצמם צורות וצבעים, בני גוון של אפור ותכלכל. השמש שוב נסוגה. הסלעית נעה באי נוחות, ראשה ממוסגר בים המקציף, ואז חוזר הממטר ונגמר הניגון.

יואב
סטי"ל בשקיעה בערב שלפני