את מסיבת ההפתעה הזו תכננתי לפרטי פרטים: מה אלבש, באיזו דלת של המכונית אכנס, איפה ישב יהונתן ואיפה רע ויואב, ובאיזה אופן בדיוק הם יזייפו קנון שמשלב את "היום יום הולדת", "יש לי ציפור קטנה בלב", ו-"יש לי ציפורים בראש." תרגלתי עשרות פעמים את הבעת התדהמה שאלבש, בערך מאז שפורסם ש"הגלובל ביג דיי" יחול ביום הולדתי. ואפילו את הלייפר שבקצפת הזמנתי מזמן, ורק את זהותו השארתי בהפתעה, כמו את כל המסיבה הזו, שהפקתי לעצמי בהפתעה גמורה. אבל כשנכנסתי לאוטו, בשתיים וחצי בבוקר, קיבלו את פניי שלושה זומבים, שגם הם התעוררו מוקדם מדי, סירבו לשיר, לחייך, או בכלל לנסות ולהפתיע את בעל השמחה, כלומר אותי, ובקיצור הרסו לי את המסיבה. אפילו כשהתחננתי לאיזו ברכה קצרה, קיבלתי בתגובה סדרה של נהמות עמומות ומאיימות. לכו תסמכו על צפרים.
אז נכנסתי לאוטו, קרסתי בעצב על המושב האחורי, מקלל את עצמי על שוויתרתי על יום הולדת אמתי בחיק המשפחה. ובשביל מה? בשביל מסיבת הפתעה שלא ממריאה, ויואב שלוחץ על הגז וגומע את כל הדרך לאגמון החולה, כאילו יש אתנו פנס לקרוע עבורנו את החשכה. אבל אין פנס, רק לילית שקראה לנו מרחוק, עגמומית כמו כל היום הולדת הזה, ושני חתולי ביצות מדושני עונג, כמו שאני הייתי אמור להיות לאחר פרוסה מהעוגה שממתינה לי בבית, אם רק הייתי נשאר עם המשפחה ומתעורר כמו בן אדם, לשירה אדירה וחיבוק אוהב. ומרחמים עצמיים, עיניי כמעט מתמלאות בדמעות, אבל בהדרגה עולה האור ואני מתאפק. לא צריך ששלושת אלה יראו אותי בוכה.
והאור עולה על החולה ועל עשרות רבות של פלמינגו ושקנאים וסייפנים, שמסתייפים יפה עם המים, ועוד עשרות של דאות, שמתעוררות וממהרות למלא את השדות בציידים מיומנים, והמחזה נצבע בזהב הזריחה והוא יפה ונוגע ללב. וגם ציפורי שיר יש בשדות בהמוניהן: חנקנים שחורי-מצח ואדומי-גב ודוחלים חומי-גרון ועלוויות אפורות ופפיונים ונחליאלים, ושדה של בזי ערב ובזים אדומים. והציפורים מחייכות אליי, יודעות לברך את בעל השמחה, ואני כמעט מאושר, כמו לא הייתי צפר פולני שלא חוגגים לו יום הולדת. ויואב שופת קפה ואני מחכה לעוגה, אולי בכל זאת הם מחביאים אותה ממני בין כל הטלסקופים והמצלמות, אבל אין עוגה, רק זריחה וקפה מר מיני מר, והדמעות שוב זולגות כמעט מעצמן, אבל יואב גוער בנו לגמוע מהר, לבלוע ולהיכנס לאוטו, יש לנו עוד אתרים רבים לכסות.
אבל אין פנס, רק לילית שקראה לנו מרחוק, עגמומית כמו כל היום הולדת הזה, ושני חתולי ביצות מדושני עונג, כמו שאני הייתי אמור להיות לאחר פרוסה מהעוגה שממתינה לי בבית, אם רק הייתי נשאר עם המשפחה ומתעורר כמו בן אדם, לשירה אדירה וחיבוק אוהב.
