אני נותר עם הטלפון המצעק ועם רטיבות שחלחלה עד לשד עצמותיי ומצלמה שתלויה מיותרת על הכתף, מטפטפת מים לאדמה הרוויה והבוצית. ממערב מתגלגלים רעמי יירוט שמצטרפים לרעמים אמיתיים, ולשני קילשוני ברק שמצליחים לחדור את מסך העננים ולהותיר רישום רגעי על רשתיות העיניים. ואז, כשאני רטוב כסחבה, מחוללים העננים הלאה, נסחפים מזרחה עם הרוח, וגשם הזלעפות שוכך ונחלש וחוזר להרקיד בְּרַכּוּת טיפות על עורי, והן מתופפות ומפזזות וכשגם הגשם הקל חולף, הן נעלמות ומותירות אותי קר ורטוב. אפוף בריחות הלחים של אדמה רטובת ממטר, ברשרוש החיטה והקנים שנעים ברוח. שלושת השבלולים משלחים מחושים לגיפוף אחרון, נפרדים ומזדחלים אט לדרכם בבוץ המעמיק. קנית קטנה מגיחה ממסתור הקנים, פוערת מקור ומנסה שברי שירה רטובה ואז אוזרת עוז ופוצחת בשירה שלמה ועצומה, מושכת עוד ועוד קניות קטנות וקניות פסים שמציצות מהקנים הרטובים ומשיבות שירה לשירתה, וחישת הקנים סוערת ובוערת בשירת קניות רטובות. ועוד עולים ממנה טרטור רך של תור מצוי, טרטור מהיר של פשוש וקרקורי צפרדע. שני גיבתונים אדומי-מקור מציצים משדה החיטה בו נחבאו בשיא הגשם. הם מנתרים לחים אל השיבוליות הרכות והרטובות של הקנים, מצקצקים ועפים.
סנוניות רפת ומערה מופיעות ומלהטטות מעל לשיבולי החיטה, מצייצות בשמחה על הגשם שפסק, על השמש שכמעט ונחשפת מעבר לווילונות העננים הכבדים. להקה ראשונה של שרקרקים מצויים גולשת לשדה, משרקרקת ומשתרגת בין הסנוניות. הבז הנודד חוזר וצלליתו הצוללת מבעיתה את הציפורים, שנפוצות מפניו ונעלמות. הטיפות נתלות מֵעֲלֵי הקנים, מתנצנצות ומזדהרות. הן נושרות בזו אחר זו אל הפלגים הקטנים והשוצפים, זורמות בהם ונבלעות איתם בבוץ, שמשלח לקרסוליי אצבעות בשרניות וטובעניות.
