דילוג לתוכן

דגן בכבשן הקיץ

פרפרי קיץ בהר הרוח | 20 במאי 2024

נצרף הדגן בכבשן הקיץ. ניתכים צבעיו לגווניו החרוכים של גחל לוחש. שדות נרחבים של גחלים לוחשים, רוחשים, מפעפעים את חום האדמה למרומים מעולפים. קרעי ענן נסחפים באין רוח, רדומים. אולי חולמים על חורף מיטיב ומרווה. מעוף הסיסים מחליף את הרוח, מניע את האוויר אנה ואנה, שריקתם פולחת את דממת החום, עושה בה נקבים של הקלה קלה וחולפת. סנוניות מערה שוחות ביקוד היום וחיוויאי נרדם בדאייה דמומה. לחש של נחש, רשרוש זלזלים יבשים ביניהם הוא נע. הרים שוקטים, הוכו במקבת היוקדת ונכנעו לה, צימחו מצע קוצים. קיפודנים מבצבצים ומצליחים לשמור על רעננות תכולה. עמודי פריחה של שום כמוש. נחושה נאה נחה על זיפיו של צמח הדגן. גופה הדומם והזהבהב כמו ממשיך את התפרחת. רגליה הזעירות נושקות ומשיקות לו, ממששות ברוך את מלעניו, חשות את חומם, שמיתמר עד לחמה, עוטף אותה כְּשָׁל לוהט. שקט כבד מנשוא. חום מתעלל.

נחושה נאה נחה על זיפיו של צמח הדגן. גופה הדומם והזהבהב כמו ממשיך את התפרחת. רגליה הזעירות נושקות ומשיקות לו, ממששות ברוך את מלעניו, חשות את חומם, שמיתמר עד לחמה, עוטף אותה כְּשָׁל לוהט. שקט כבד מנשוא. חום מתעלל.

נחושה נאה
נחושה נאה

סטירית פקוחה רכונה על חופתו של גזר קיפח. פורשת ומקפלת את חדקה המתעגל, פורשת ונועצת אותו למוץ את הצוף ומגלגלת אותו חזרה. חופות רבות של גזר מחפות את הקרקע, מטילות עליה מעגלים של צל מנחם. תריסיות מתעלסות באיטיות תשושה. הסטירית פורשת את כנפיה וסוגרת אותן, מעפעפת בעיניים המדומות שנפערות בכנפיים והן נפקחות ונעצמות בעוד הכנפיים נפתחות ונסגרות, משיבות רוח על חופת הגזר ועל העולם שקפא מנוע. עמד מלכת בחום הבלתי נסבל, שעוטף ומקיף את החופות. פשוש מנתר אל גבעול הגזר, מטפס בו בעצלתיים מיוסרים, נצמד ומסתופף בצילה של החופה, שממתן במעט את החום.

נביחת חוגלות, מבט צהבהב של כוס. עיניו שתי בעירות קטנות ונוספות. שעיר אלון פורח אל השמיים, פותח במרדף אחר שעיר נוסף. זכר יריב, או נקבה מחוזרת. הם מסתלסלים על אדוות התלאובה שמיתמרת ועולה, נושאת אותם איתה וכנפיהם מסתכסכות אלו באלו, נחבטות ונפתחות, נחבטות ונסגרות. שעיר שלישי מצטרף למחול וכעת הם פקעת אוורירית, סחופה ונוסקת. עד שאחד מהשלושה נוטש אותה, אולי מתשישות, וודאי שמייאוש. הוא ניגר מטה כמו אגל של זיעה שנושר ונוזל עד שמגיע ליעדו ועוגן על עוד דגן חדגוני. גם צבעו כשל אוד מוצל מאש. שיירת נמלים עושה את דרכה החרישית בנתיב כבוש. שרקרקים צבעוניים עטים על דבורים מעופפות, בולעים אותן כמתאבנים ומפזרים סביבם את כנפיהן השקופות. ממטר של שקיפות מעודנת יורד לכסות את האדמה האפויה.

חופות רבות של גזר מחפות את הקרקע, מטילות עליה מעגלים של צל מנחם. תריסיות מתעלסות באיטיות תשושה. הסטירית פורשת את כנפיה וסוגרת אותן, מעפעפת בעיניים המדומות שנפערות בכנפיים והן נפקחות ונעצמות בעוד הכנפיים נפתחות ונסגרות, משיבות רוח על חופת הגזר ועל העולם שקפא מנוע.

סטירית פקוחה
סטירית פקוחה

עש נתלש משנתו. פירחון של סבכי שחור-ראש מושך בו במקורו, בולע ונסוג לצילו של עץ שיזף, שענפיו מרשרשים, כמו נאנקים מעומס החום. קדים בכניעה ליקוד החמה. ניקדית הוורדיים קופאת על מקומה, כנפיה הברודות חצי פרושות. מחושיה נעים קלות, בוחנים את בליעת העש בריחוק שתקני. חנקן גדול מטרטר בקנאה רעבה. והשמש. היא עולה ללהוט וללהוב. גם צחקוק הקוקייה המצויצת לא יוכל לה עוד.

סטירית פקוחה
ניקדית הורדיים