ארבעה תמירונים מתכנסים לפקעת לוחמנית בה מתמזגים השחור והלבן של ארבעתם אל אפור מתנועע, שלא ניתן להפריד למרכיביו השונים. הם חובטים ונחבטים, מתנערים ומדלגים. מהפקעת הצפופה צצה אדמומית של ארבעה זוגות רגליים ארוכות, כל רגל נפנית לכיוון אחר. עיניים אדומות כאודים לוחשים מציצות מהפקעת ונבלעות בה. שמונה עיניים ושמונה רגליים, כמו הייתה פקעת התמירונים עכביש מנוצה ועצום בגודלו. אך הפקעת נפרמת למרכיביה והעכביש המנוצה נעלם. במקומו כנפיים שחורות טופחות וחובטות, צווארים לבנים מתעקלים, רגליים אדומות מתכופפות ומתיישרות. שני תמירונים מנתרים, קופצים על גבם של השניים האחרים. הצעקות מתעצמות. אחד התמירונים מועד ונסוג לשלולית מרוחקת, לאזור כוח. הוא מתבודד בשלולית שלו. מחולל בה בצעדי בלט מעודנים, שונים כל כך מתנועות הלוחמה הקשוחות שהוא ביצע עד לפני רגע. הוא מרכין ברכות את צווארו הארוך, לוגם מהשלולית וכשהוא חש שוב מוכן, הוא ממריא ושב לשלולית המאבק, מצטרף אל בן זוגו לקרב.
הקריאות מושכות עוד ועוד תמירונים ועשרות מהם מגיעים מבריכות הדגים וקריאותיהם רמות, ממסכות כמעט כל רעש אחר. מלבד את אותן צווחות מחרישות של שחפיות הים ושריקה אחת חדה של שלדג גמדי, שמעופף כאבן חן זהרורית מעל לשלוליות ולמהומה.
