עכשיו מגיעים חמסנים טפילים, אחד ועוד שניים והם מציתים מחדש את המהומה. קריאות השחפים מתגברות, בוקעות את רעשי הסופה. הם צורחים, מנסים להגן על שללם מפני העושקים, אך זריזים החמסנים, להטוטניים, רודפים אחר השחפים, משנים את כיוון תעופתם בחדות, בולמים פתע באמצעות זנבם שנפרש כמניפה, ולשחפים אין סיכוי נגדם והם שומטים את הדג, שנלקח שלל במקורי הליסטים עוד בעודו בנפילה, וכמו שבאו רעבים החמסנים, כך הם מסתלקים שבעים אל עבר האופק המתערבל בסערה החורפית. קריאות התסכול של השחפים נחלשות, נבלעות ברעש הגלים, ברסס המלוח של הים, שבולע בתאוותנות את הציפורים המתמרנות מעל הים ובתוכו.
חמסן רביעי מגיע מדרום והוא מתמרן במהירות ובזוויות שעוד לא ראינו הבוקר הזה והוא מתקרב, נישא על הרוח, על קריאות השחפים, על שיאי הגלים והוא עולה ויורד, מתנדנד בין הנדים, והוא בהיר וקטן ומלא בעוצמות טמירות. ומיכה ואני מתבלבלים מהמראה שלו ובעוד הוא מתקרב, הוא גדל ופושט צורה ולובש מחדש צורתו, צורה מלאת עוצמה ואימה; צורת בז, בז נודד. כנפיו רחבות כשני משוטים והוא חותר בהם, יורד אל פני הים, נוסק מעלה אל תוך הכדור השחפי, שמתפזר מפניו בבהלה, אך מתארגן במהירות להגנה. שחפים ארמניים סוגרים על הבז, פוערים מקוריהם אליו ולרגע הרודף נרדף, אך הוא משטה בהם במהירות שאין שנייה לה, מנופף אותם מעליו ומאיץ אל עבר שחפית איטית, אך היא נמלטת והוא מוציא את תסכולו על קורמורן גמלוני, והקורמורן אמנם גמלוני אך גדול מדי עבורו והוא מנער את הבז מעליו, ועכשיו שב הבז אל שחפי האגמים, רודף אותם, עולה מעליהם, יורד תחתם, מתהפך לחתוך בהם בְּטוֹפְרָיו. בְּעָתָתָם מפעפעת מגופם, משיגה אותי בחוף כמשב מבאיש של צחנה.
חמסן רביעי מגיע מדרום והוא מתמרן במהירות ובזוויות שעוד לא ראינו הבוקר הזה והוא מתקרב, נישא על הרוח, על קריאות השחפים, על שיאי הגלים והוא עולה ויורד, מתנדנד בין הנדים, והוא בהיר וקטן ומלא בעוצמות טמירות.
