דילוג לתוכן

הגיבתון

גיבתון צהוב במצפה נפתוח | 9 בדצמבר 2024

הקור מרשרש כנייר יבש, כחריקות מעודנות של טפרי העלוויות על גבעולי השומר החרוכים, כבטישת רגלי העורבים באדמת הטרשים. פרושים מצויים מנתרים בין הגזעים המפויחים של עצי זית ובין ענפיהם של עצי אלה שרופים. מלקטים גלעינים סדוקים מֵחֻמָּהּ של שריפת סתיו, מקיפאונו של החורף. אדומי-חזה מתקתקים וכרכומים מבקיעים דרך בקרקע הקרה. מנצים כגביעי חלב מטוללים, כי טיפות טל זעירות מעטרות בהם את עלי הכותרת הסגורים. גם מעט סיתווניות שנותרו פורחות בוורוד מצטנע. מלבד אותן נקודות צבע בודדות, שולטת בכל חדגוניות כהה של אחרי שריפה.

בכרם הזיתים רועים צבאים. אדי קור מיתמרים מנחיריהם והשמש שעולה בגבם עוטפת את צלליתם הכהה בהילה בהירה. הם נעים בחשש בין גדמי הגבעולים התלושים והחרוכים, לוחכים נבטי חורף טריים. זכר זוקף את ראשו ובוחן אותי. צעד לא זהיר והוא בוטש את רגליו באזהרה ונס בדהרה. גם קיכלים רוננים נמלטים, עפים אל חורשת האורנים, שבין הגבעה לשכונת רמות. מאחורי גבי עולה הצהלה העגמומית של סבראש נסתר. שני נקרים מעטרים במעופם הגלי את השמיים התכולים. הם נוחתים על גזע עץ ומתופפים זה לזו סרנדת אהבים.

אדומי-חזה מתקתקים וכרכומים מבקיעים דרך בקרקע הקרה. מנצים כגביעי חלב מטוללים, כי טיפות טל זעירות מעטרות בהם את עלי הכותרת הסגורים. גם מעט סיתווניות שנותרו פורחות בוורוד מצטנע.

צבי ארץ-ישראלי
צבי ארץ-ישראלי

עץ אלה עומד בשלכת. רק חלקו התחתון עוד עוטה שַׂלְמַת עלים צהבהבים שטרם נשרו. מליבה של הצמרת העירומה מתעגל גוש ירוק ומפואר של דבקון הזית. שני זכרים של צופית מרחפים סביב הטפיל, כמו פורחים מתוכו ומפזרים לצדדים את צבעיהם המתכתיים. קריאת אזהרה של ירגזי, כי נץ מצוי מסתער מכיוון השמש, מסתתר באורה המסנוור. להק של קאקים מתנתק מהקרקע, מתרחק מהדורס ואז, מתוגבר בעורבים כעוסים, פונה לכיוונו. עכשיו הם הרודפים והוא נמלט, נעלם בחורשת האורנים.

דקה שקטה חולפת וראש של פרוש מזדקף מצמרת זית. הוא סורק את הכרם ומצייץ צ'יף צ'יף של הרגעה. פתאום עצי הזית מתנערים מעשרות פרושים. הם נושרים אל הקרקע, מנתרים עליה ושוב מלקטים ממנה גלעינים. חכלילית סלעים מחליפה מקום עם זוג דוחלים שחורי-גרון. הם מוותרים לה בלית ברירה ועפים אל שיח סומק צְרוּב אש. סבכי שחור-ראש מטרטר ופשוש מצטרף. סבכי שחור-כיפה מציץ ועלווית חורף מסתווה בעלווה. עוד תיקתוק של אדום-חזה ולהקה של פפיוני שדות פורחת מהקרקע החרוכה, עפה מעל לראשי אל עבר טרסה חרבה. צבי נובח באזהרה, מפניי או מפני שועל שצלליתו מתגנבת בין צללי העצים. הוא ואני הַיְנוּ הַךְ כעת בלבוש החורף הכבד וההבל שמיתמר ומסגיר את מיקומנו. עדר צבאים פורץ בשעטה וצלליתו של השועל מתאיידת.

 צבי נובח באזהרה, מפניי או מפני שועל שצלליתו מתגנבת בין צללי העצים. הוא ואני הַיְנוּ הַךְ כעת בלבוש החורף הכבד וההבל שמיתמר ומסגיר את מיקומנו. עדר צבאים פורץ בשעטה וצלליתו של השועל מתאיידת.

כרכום מטולל

הקור מתמתן לכמעט חמימות נעימה. כרם הזיתים החרוך נפתח אל נופו של העמק ואל בתיו של בית איכסא. גשר הרכבת חוצה את השמיים לעליונים ולתחתונים. בעליונים עפות יונים, בתחתונים הומים תורים. שוב באה אלי מהיכנשהו צהלתו העגמומית של הסבראש המסתתר, ואילו על עץ האלה שלמולי מתייצבת ציפור בצבעי צהוב וערמון חלודי. לפרקים היא נדמית לעלה שלא נשר, לפרקים נראית כקליפתו הטחובה של העץ. גיבתון צהוב. הוא מישיר אלי מבט. ממקורו בוקעים קולות ציק מתכתי. המצלמה משיבה לו תקתוק. לשעה קלה אנו שוקעים בדיאלוג ואז מזכיר לו הירגזי להיזהר והגיבתון נעלם כלא היה.

גיבתון צהוב
גיבתון צהוב