דילוג לתוכן

היו שלום, אני טובע

טוויץ' בביצה טובענית | 21 בדצמבר 2024

ביצת פולג

0344 ואני מתעורר לקול האזעקה. שוב נוחת עלינו טיל חותי, והדבר הראשון שעובר לי בראש הוא דרורי ההרים. הם כל כך נדירים בארץ וסוף כל סוף יש לי הזדמנות לטווצ' אותם. אז אנא, טיל יקר, אנא אל תפגע לי בדרורים. אני מזדקף באיטיות עייפה, מוודא שקטי וענבר התעוררו וירדו לממ"ד. ראשה של ענבר לא מוטרד בעניינים שברומו של עולם, למשל דרורי הרים בביצת פולג, והיא כבר בממ"ד שקועה שוב בשינה. מתי היא רכשה את כישורי החיים האלה, להתעורר, להתפנות בעצמה לממ"ד ולחזור לישון כמו כלום לא קרה? למותר לציין, שמעתה ועד לשעון המעורר ב-0500, אני מסתובב במיטה, מזיע את זיעת הטוויצ' הלא ממומש והשינה ממני והלאה.

אני מכבה את השעון לפני שיעיר בטעות את קטי, ששוב נרדמה. קפה מהיר ואני בדרך ליואב ולמושב האחורי במכוניתו, שם לולה ואני מנסים להירדם חבוקים, בעוד הוא ורוני מדסקסים את הסיכויים של דרורי הרים לשרוד גשם ומתקפת טילים חותית ומה סבירות ההצלחה בלטווצ' אותם. המסקנות עגומות ואני מטביע את יגוני בליקוקי לולה, שלא מטרידה את מוחה בזוטי דרורים, רק מדמיינת את המרחבים הרטובים בהם היא בקרוב תוכל לרוץ. יואב נוהג כמו ילד טוב. הוא כבר ראה כמה דרורי הרים בישראל, אז מה אכפת לו למתוח את העצבים של רוני ושלי. לבסוף אנו מגיעים לשדות שפרושים בירוק רענן ומנוקדים בהמוני טוויצ'רים ולביצה שמנוקדת בהמוני ברווזים וקיוויות ואפילו בשני אווזים לבני-מצח. הייתי נהנה מהזריחה ומהציפורים אילולא דרורי ההרים המסתתרים. לכו תמצאו אותם בין כל העצים והשיחים ובין דרורי הבית, שמצייצים מאזור התעשייה הסמוך.

0344 ואני מתעורר לקול האזעקה. שוב נוחת עלינו טיל חותי, והדבר הראשון שעובר לי בראש הוא דרורי ההרים. הם כל כך נדירים בארץ וסוף כל סוף יש לי הזדמנות לטווצ' אותם. אז אנא, טיל יקר, אנא אל תפגע לי בדרורים.

ביצת פולג
לולה

אנחנו מחליפים למגפיים ומחליפים דברים עם הטוויצ'רים הרבים. מלבד אורן, שמלא בשמחה בלתי מוסברת, כולם נראים עגמומיים ונטולי שינה בשל טילים חותיים ויותר מדי ציפורים נדירות, שהחליטו להופיע בחודשיים האחרונים ולהתפזר ברחבי הארץ, מושכות את כולנו לנסיעות מוטרפות ולפגישות מחזור, שאף אחד מאתנו לא ביקש. כולם, מלבד אורן, גם פסימיים להפליא. אנחנו מחלקים גזרות ומתפזרים למצוא שלוש מחטים בהמון ערימות שחת.

מיכה ואני מחליפים מבטים עייפים ומיואשים. רגע, מה לעזאזל מיכה עושה פה? הגם הוא בטוויצ'רים? דווקא החזקתי ממנו צפר עם עמוד שדרה. הוא מתנצל ואומר שאין מה לעשות, דרור הרים הוא דרור הרים וטוויצ'ר הוא טוויצ'ר ואין דרך חזרה. שעתיים וחצי של שיטוט חסר תכלית מובילות אותנו עד לקצה המרוחק של הביצה ואז בא הטלפון מיואב, שאומר שהדרורים אותרו על עץ השיטה המקורי. הוא מתאר לי באריכות את הדרורים, נהנה להתעכב על כל פרט של ניצוי, יודע שאני נמצא בקצה המרוחק של הביצה ויש לי מלא זמן לסבול מאימת ההחמצה. ואז, קולו עולה אוקטבה או שתיים והוא מתאר לי בפרוטרוט את המראת הדרורים ואיך הם עפים ונעלמים במזרח (אנחנו ממערב להם, כן?).

מיכה ואני מחליפים מבטים עייפים ומיואשים. רגע, מה לעזאזל מיכה עושה פה? הגם הוא בטוויצ'רים? דווקא החזקתי ממנו צפר עם עמוד שדרה. הוא מתנצל ואומר שאין מה לעשות, דרור הרים הוא דרור הרים וטוויצ'ר הוא טוויצ'ר ואין דרך חזרה.

טוויצ'רים עייפים

גל ורותם קורסים בייאוש. ניתאי ואני מחליפים מבטים ופורצים בריצה מטורפת, שמתחלפת מדי פעם בעצירה והתנשפות. יש לנו איזה קילומטר לרוץ ככה, במרדף אחרי שלוש ציפורים קטנות ועפות. גם מעט מצב הרוח שהיה לי מתפוגג ונעלם. מיכה מביט בנו בהשתאות והתנשאות וממשיך בהליכה איטית ומכובדת. הוא חדש בעסק ועוד חושב שיש בטוויצ'ריות ממד כלשהו של כבוד עצמי. לא נורא, עוד החמצה או שתיים וזה יעבור לו.

באמצע הריצה מודיע יואב שהדרורים אותרו שוב וחזרו לשיטה הכחלחלה ההיא, של ההתחלה. את אנחת הרווחה שלנו ניתן לשמוע עד למיכה, שמשתרך מְכֻבָּד מאחור. אני מגיע בריצה לשיטה ולקו הטוויצ'רים שמצלמים ומזנק לביצה, בשביל זווית טובה. אין זמן לחישובים או לזהירויות מיותרות. דרורי הרים, אתם יודעים. אני נוחת ולרגע אני שתול כטוויצ'ר מאושר על פלגי מים. רק שאז מתחילים המגפיים להתמלא במים ואני שוקע בבוץ. אני זועק לעזרה, אך כולם משתיקים אותי, שחלילה לא אבריח את הדרורים. אתם מבינים? הטביעה שלי מפריעה לדרורים שלהם. שחר אף גוער בי על קולות האימה שאני מפיק. פי נפער בתדהמה ובעלבון, אך צריך לסגור אותו כי, עוד מעט ממלאים אותו המים. חיי חולפים למול עיניי. גם שלושה דרורי הרים שעסוקים בלאכול מהקוצים הרטובים, לקול תקתוק המצלמות.

הסצינה. צילם: מיכה
חולצתי