מעבר לכרם הזיתים הכרות מוריק שדה של חיטה מצמחת. הוא ניטע במקום כרם שנכרת לפני שנה או שנתיים. גבעולי החיטה נעים מהרוח בתואם נעים לעין. בליבו של השדה מנצים קרני צבי. עדר נדיר של ארבע נקבות וזכר. הן רועות ומלחכות מהחיטה הרעננה והוא רועה אותן. מוליך אותן בתוככי השדה, מרחרח את עכוזיהן ומשרבב לעברן את לשונו. עננים נילושים ברוח, מתעבים ומשנים צורה שוב ושוב. מתנפחים כמו לחיים נטולי פנים ומתכווצים כמו גוף נטול חיים. מלבינים ומאפירים. קצותיהם, שנפרמים ומתהדקים, מסמיקים מקרני השמש שמגפפות אותם. הרוח משחקת בעננים ומשיטה אותם מזרחה. שמש החורף נחשפת לרגע והצבאים מתענגים על ליטופה ומצטמררים ממגעה של הרוח הגוברת. הזכר מתנער, כמו נזכר בדבר וחוזר לחזר אחרי הנקבות. כורע על שתי ברכיים קדמיות ומשרבב לשון אל עכוזן. הן מנתרות ומתרחקות ממנו. הוא ממשיך בעקבותיהן והעדר הקטן נבלע בצלליות המרטיטות של גורדי השחקים החדשים של רמלה.
עורבים סומרים נוצות ומתריסים זה בפני זה. מחוות של כיפוף גוף ומקורים שנפערים לקריאות איום רמות וקצובות. הם נאספים לקבוצות יריבות. הקריאות מתחזקות, רועשות, עד שאחת הקבוצות אוזרת די אומץ וממריאה לגרש את חברי הקבוצה השנייה, שמשיבה מלחמה שָׁעְרָה. בין הקבוצות היריבות מעופפת להקה הדוקה של זרזירים. הם שבים מהשדות ונוחתים על אזדרכת גבוהה, שם הם סורקים את הנוצות ומכינים אותן למעוף נוסף. הם סוקרים באדישות את הקרבות בין העורבים היריבים. פפיוני שדות ונחליאלים לבנים מצייצים. אלה וגם אלה נחים על השורשים העקורים ויורדים מהם לאדמה התחוחה, לפלות חרקים מתרוצצים ולשלות שלשולים מתפתלים. עפרוני ממריא למעוף ראווה ומחקה בשירתו זרעיות ובזים. הוא מרפרף גבוה בשמיים, קטן כנקודה, רועש כלהקה גדולה. ירגזי מתפרץ בסדרה של קריאות אזהרה. העפרוני משתתק וצולל מטה, הפפיונים והנחליאלים ממריאים ומתמרנים במהירות צפופה. צללית של נץ מסתערת אל תוך מבנה הציפורים המתחמק. הצללית חודרת לתוכו, שוברת כיוון, משנה גבהים ובמספר חבטות כנף עוצמתיות נעלם הנץ. הציפורים נרגעות בהדרגה ושבות לכרם העקור, לחטט בין שורשיו התלושים.
לבניני צנון מופיעים. חרדלים פורחים לקראתם בצהוב, אך הפרפרים נסחפים ברוח הגוברת. שובל לבן של פרפרים אבודים נעלם מעל לירוק הנע של החיטה. ארבעה סיסי חומות רוכבים על הרוח וקרבים ממערב. הם מלהטטים, מאטים ומאיצים. לפעמים דואים על הרוח מבלי הנד כנף ולפעמים שבים למעוף פעיל ומפעים. הסיסים מקדימים את חשרת העננים ששוב מתנפחים ומאפירים. מתכוננים להמטיר את מטענם על השורשים התלושים ולהרוות את העצים הכרותים, העקורים, שלא יניבו עוד יבול.