דילוג לתוכן

העלווית של מיכה

עלווית כהה במאגר הבשור | 14 באוקטובר 2022

אלפי זריחות מחייכות אלי מהטיפות המלוחות, שמגירים עצי האשל. כל טיפה אוצרת בקרבה שבריר מזדהר של השמש, שעולה מעל למאגר הבשור. אני מלקק מהעלים, טועם מהמליחות, נותן לה לשקוע בתוכי ומתחייך. יש בי תחושה טובה, שגם היעדרה של הקיווית לבנת-הזנב לא מצליח לקלקל. רמי וטולי מסתתרים כאן בין הקנים, רק קצה הטלסקופ מסגיר את מיקומם, ושפם חייכני. מיכה ואני יורדים אל ליבו היבש של המאגר ומצטרפים אליהם. אנפית גמדית נבהלת מקולות הזרדים שנשברים לרגלינו ונמלטת אל קווצת קנים רחוקה. כמה שלוליות נותרו בתחתית המאגר והן שוקקות נחליאלים לבנים וכחולי-חזה. אנפיות סוף נחבאות בין הקנים, שולחות בנו מבטים חששניים. כמה קניות קטנות ופסים ועלוויות אפורות, מרקדות על הקנים, יורדות ועולות בהם. קולות אזהרה ונץ מצוי חולף מצפון לדרום, נעלם לרגע ושב צפונה, בין טופריו ציפור מצונפת אל מותה. ארבעתנו מתפזרים אל הפינות השונות של המאגר, אשליו הם כמו קירות של מבוך ואנו הולכים לאיבוד בתוכו, נרטבים מהטיפות המלוחות שנושרות עלינו, כשאנו מרעידים את העצים. פעם אחר פעם אנחנו מגיעים למבוי סתום, נעמדים אובדי עצות ושבים אחורה לחפש מוצא.

אלפי זריחות מחייכות אלי מהטיפות המלוחות, שמגירים עצי האשל. כל טיפה אוצרת בקרבה שבריר מזדהר של השמש, שעולה מעל למאגר הבשור. אני מלקק מהעלים, טועם מהמליחות, נותן לה לשקוע בתוכי ומתחייך.

שלולית נפרשת אל מולינו, גדותיה הבוציות מצמיחות קנים ורליות וברודיות גדולות, כמו אורגות עצמן בתנועות של שתי וערב אל הקנים; צללים ונוצות, רטט מים, רעד קנים, וגופים גוציים שחומקים אל הקנים ומתוכם. אנחנו נשכבים על הקרקע של המאגר, מאפשרים לשתי ברודיות להסתגל לנוכחותנו. יש לקרקע ריח של מלחה והיא תערובת לא נעימה של בוץ ואבק, שמכתימים את הבגדים וחודרים לפה ולאף. ציוץ נחליאלים, חריקות של כחולי-חזה וקולות רטינה של שתי רליות מתקוטטות. מלבד זאת אנו נעטפים בשתיקה ובצל. הברודיות קרבות אלינו, שוב באותן תנועות של שתי וערב, שאורגות אותן כמרבד חשאי אל תוך תוך הקנים. הן משקיעות את מקוריהן בבוץ וכשהמקורים שבים ומציצים, הם מנצנצים מטיפות בוציות, שמתעגלות בקצה, מתנדנדות לרגע ונושרות חזרה אל הבוץ. הגב כואב מהתנוחה הבלתי אפשרית.

חצי שעה חולפת ואנו קמים, מתמתחים וחומקים בחזרה אל גדות המאגר. הגיע הזמן להתקפל ולנסוע לאתר הבא, לחתוך את ההפסדים של היעדר הקיווית. מרחוק אני רואה את טולי ורמי נוסעים לדרכם. השמש כבר לא חייכנית כבזריחה ולשנינו אין כובעים או מים. בבוקר המוקדם השארנו הכל באוטו, ואנחנו חוזרים אליו עכשיו באיטיות צמאה. אני מפגר קצת אחרי מיכה, מחפש שאריות פליטה של טיפות, אך הן כולן התאדו והתפוגגו.

שלולית נפרשת אל מולינו, גדותיה הבוציות מצמיחות קנים ורליות וברודיות גדולות, כמו אורגות עצמן בתנועות של שתי וערב אל הקנים; צללים ונוצות, רטט מים, רעד קנים, וגופים גוציים שחומקים אל הקנים ומתוכם.

ברודית גדולה
ברודית גדולה

מיכה ממתין לי, אומר שהוא ראה עלווית שהשמיעה קולות של סבכי, אבל בטח זה שום כלום. אני מנער את הצמא מגרוני הניחר, חוזר על דבריו ומוודא איתו שהוא מבין מה הוא אומר. "כן, זו יכולה להיות רק עלווית כהה, אבל זה בטח שום דבר, אולי עוד עלווית אפורה," הוא עונה באותו קול אדיש ומעצבן, ואני לא יכול איתו יותר ואני נשבע לו, שאני לא זז עד שאנחנו לא מאתרים שוב את העלווית, ובתוך תוכי אני חוזר על הנדר שנדרתי בראש השנה, שהשנה הזו אני מעביר את מיכה בשערי מועדון ה-400, גם אם אצטרך לשאתו על גבי.

אבל הפעם אני לא צריך לשאתו, רק לסגור איתו את הזיהוי ואני מכריח אותו לשבת איתי בצל ואנחנו מחפשים את העלווית והיא מופיעה, מתקדמת על הקרקע, מדי פעם מקפצת אל תחתית הגזע של אשל מרוט ושבה אל הקרקע, והיא כהה, ויש לה גבה ומקור מוזר והיא משמיעה את התיקתוקים האלה, הסבכיים כל כך. ואני מביט אל מיכה, מנסה לנער אותו מהאדישות, "נו, מיכה, תדווח כבר, יש לנו עלווית כהה." והוא מהסס ומפקפק ומעלה תהיות על גבי תהיות, ואני תופס אותו בכתפיים ואומר לו, "מה עוד אתה רוצה מיכה? קולות יש לנו?" והוא מהנהן שכן, "צבע כהה, רגליים חומות, גבה ומקור מוזר, יש?" ושוב הוא מהנהן לכן, "והתנהגות יש לנו? תנועה קרקעית, עכברית כזו!" ואני לא מחכה שהוא יודה וכמעט צועק עליו (אבל בלחש, שהעלווית לא תימלט), "מה עוד אתה רוצה, בדיקת DNA?" ולרגע הוא שותק, ונשבע לכם, אני רואה אותו אומר לי, "כן, לך תביא לי נוצה לבדיקה," אך במקום זאת הוא נאנח ואומר, "נו טוב, פיקי, ניצחת. אז יש לי עוד לייפר. השני תוך שבוע. לך לעזאזל."

עלווית כהה. צילם מיכה