הר הבזים

והבזים רוכבים על משבי אוויר לא מוחשיים, מתמרנים בהם ועליהם, ואני לא מעז לספור אותם, אך יש ויש מהם שמונה במשקפתי ועוד מהם מפוזרים, דואים על רקע העננים המרוחקים, על רקע העצים הירוקים, על רקע הגליל המערבי והירח שמסרב לשקוע, גם הוא מהופנט מפלא הבזים ועוצמתם השקטה ולהטיהם האוויריים. הם מפליגים ברקיע, מפליאים מכותיהם בציקדות שטועות לתעות אל נתיבי טופריהם הקטלניים והבזים בולמים את מעופם בהצמדת כנפיים וצוללים, או עוצרים את מעופם בחבטות פתאומיות ובטוחות, מתהפכים באוויר ושולחים את מגלי המוות שלהם אל ציקדה שגורלה נחרץ, בוזזים ממנה את חייה.

הציקדה הקטולה לפותה בטופריהם ותוך כדי מעוף הבזים מושיטים את רגלם קדימה, מרכינים מטה את מקורם ואני כמעט ושומע את הכיטין שלה נגרס במקורם, נבלס בתאוות רעבונם. כנפיים שקופות נושרות מהשמיים, גם גושי לשלשת לבנים. עכשיו כבר לא מוקדם ולא שקט ויש קריאות התפעמות של צפרים, קול ציקדות קצוב ודומיית מעופה של אצילית היערה. לימוני אשחר צהובים מצים פרחי ציפורן ורודים וחומיות נחות בצל עצים.