דילוג לתוכן

זריחה אזרחית

אני והצוער בחוקוק | 8 בפברואר 2025

הצוער ואני מטילים צללים על האחו הירוק שצופה על נחל עמוד. השמש זורחת מעל לרמת הגולן וככל שהיא עולה, כך מתקצרים צללינו, חושפים את הירוק העמוק של האחו ואת צלליהם המקפצים של עשרות רבות של אוכלי זרעים. תנועה לא זהירה, שלי או של הצוער, וכל הצללים קופאים להרף, קופצים וחושפים את הצלליות של פרושים מצויים, דרורים ספרדיים, גיבתונים עפרוניים, תפוחיות וירקונים. כולם נברו באחו במין אחווה בין-מינית, תרו אחר זרעים שפרש הפרות הצמיח מתוכו וטיפח, חלקם נבטו להיות אותו אחו רענן וחלקם קבורים למחצה בבוץ, מנחה לרעבונם של הציפורים. אלו נמלטות אל שלושה עצי שיזף רחבי פֹּארוֹת ועבותי נופים ושלושת העצים מתחילים לצרצר מקולם של הגיבתונים ולפטפט מציוציהן העצבניים של שאר הציפורים. השמש מוסיפה לעלות וצללינו ממשיכים להתקצר ולחולל על הירוק העמוק.

הצוער ואני מטילים צללים על האחו הירוק שצופה על נחל עמוד. השמש זורחת מעל לרמת הגולן וככל שהיא עולה, כך מתקצרים צללינו, חושפים את הירוק העמוק של האחו ואת צלליהם המקפצים של עשרות רבות של אוכלי זרעים.

קרעי קומולוס שלאחר סערה, שמיים בתכלת קרה והקירות הקניוניים של נחל עמוד. קולו של הצוער עמוק כירוק החורפי ועבות כעצי השיזף, ובעת שאני מזהה את הציפורים הסמוכות מזהה הוא את הפסגות הרחוקות בבקיאות אינטימית מדי, כזו שנקנית בזיעה ובעמל רגליים. קוקייה מצויצת מצווחת וחוצה את השמיים. זוג בזים מצויים מחזר ומזדווג והזכר מנפח את חזהו ויוצא למעוף הפגנתי מעל לציפורי השיר הקטנות, שנמלטות שוב למפלטם של עצי השיזף. השיחה עם הצוער מפליגה אל הבסיס ואל השבוע שהיה והשבוע שיהיה, מתערבלת עם הצפרות שעכשיו ועם ההרצאות בקורס ועם משחקי תפקידים ואל איזה מסע אקראי ואקט משמעתי ומטווח הסמכה. ירגזי שר והשיירות של הצלב האדום עושות דרכן דרך החורבות של רצועת עזה לאסוף את חורבות האדם ולהשיבן אל החורבה הערכית, שהייתה ארצי. אוכלי הזרעים ממשיכים לנבור בפרש הפרות ונביחה של שפן סלעים מהדהדת מהצוקים ואיתה גם קריאותיהם הגרוניות של שמונה קאקים. ארבעה סוסים מופיעים, טופפים לאורך המצוק באיטיות חלומית, רעמתם מתנופפת בצפרירי הבוקר. פרות רועות באחו, לרגליהן נחליאלים לבנים שמחטטים בבוץ ועל גבן רוכבות בלבן אנפיות בקר.

קרעי קומולוס שלאחר סערה, שמיים בתכלת קרה והקירות הקניוניים של נחל עמוד. קולו של הצוער עמוק כירוק החורפי ועבות כעצי השיזף, ובעת שאני מזהה את הציפורים הסמוכות מזהה הוא את הפסגות הרחוקות בבקיאות אינטימית מדי, כזו שנקנית בזיעה ובעמל רגליים.

חנקן גדול

הקריאה המתכתית של חנקן גדול נשמעת משיח אטד שליד, ולרגע אני שוכח מהצוער ומיתר הציפורים ומכל הצללים, ומתקדם אליו באיטיות. הוא עוקב אחרי במבטו, מקורו העבה מאיים לקרוע את הפסטורליה המדומה. חכלילית סלעים מרטיטה את זנבה החלודי, דוחל שחור-גרון צולל משלד קוץ מבוצבץ ושב אליו וריק מקורו. עורב רודף אחר הקוקייה שנמלטת בצווחות צהלה. החנקן עוקב אחרי במבטו וכשאני חוצה את אותו קו דמיוני שנמתח בראשו, הוא ממריא ומתרחק ממני. אני עוצר ומתבונן. שתי כלניות פורחות, גם כמה עיריות גדולות וקידה שעירה, נקודות של צבע צועק בתוך הירוק העמוק. עפרוני מצויץ נועץ בי מבט קוצני. אני חוזר ללכת ושב אל הצוער ללוותו לחדר. שם הוא צונח למיטה להשלים שעתיים נוספות של שינה, ממנה קרעתיו מוקדם מדי, על מנת שיראה עם אביו זריחה אזרחית.

עפרוני מצויץ