האוויר מלא בזבובונים, שכנפיהם מתנצנצות באורה של השמש. השמיים כולם מתנצנצים בזוהר הזבובי, אלפי זהרורים מעופפים, שיכורים מהחום החורפי והמפתיע. חכליליות סלעים משתאות מהעושר שנפל בחלקן, מזנקות ללקט מזהרורי הזבובים ושבות לעכלם בין עלי האלות. זוג שפיריות מזדווג בעיצומה של הילולת הציד, עפים ונוחתים לפותים. שני בזים מצויים מתחבטים על הקרקע, עולים לכלך יבש ושוב נופלים מטה, אחוזים זה בזה, מתחבטים בין הזדווגות ומריבה, פעם כך ופעם כך. הנחל מתעקל אל נחל יתלה. אדומי-חזה מהללים בשירתם את חום השמש. צופית מתנצנצת באורה. סבכי חורש מוקדם או מאוחר מדי, מתקדם בתוואי הנחל, מעץ אלה לעץ שיזף, מלווה בסבכים שחורי-כיפה קופצניים. שממית נעלמה נובחת ממסתור הסלע שלה וחרדון משתזף בהנאה גלויה. הזוחלים משכיחים מאתנו את החורף. אך שירת אדומי-החזה והציוצים הקצרים של קיכלים רוננים משתרגים בנביחת הלטאות, כמחווה קולית לחורף, מזכירים לנו שבכל זאת הוא כאן. מבלבל.
חבורה של רוכבי אופניים עוברת אותנו ומעירה המולה מוזרה. מהקירות מהדהדים אלינו צווחות קטנות וציקצוקים גדולים, קולות שנארגים לקקפוניה לא מזוהה. מיכה מציע שאולי אלה עטלפים שהתעוררו, ואנו נדחקים אל גומחה לא גדולה, שם מצוי צל צילה של צינה. בתקרת הגומחה דחוקים וחבוקים עשרות עטלפי פירות, אחוזים בזיזי התקרה. חלקם תופסים בתקרה בכל ארבעת גפיהם, נצמדים בכל גופם אליה ואל החום שהיא מקרינה. אחרים לופתים אותה רק ברגליהם האחוריות, נתלים בה הפוך, מתנדנדים, מניחים לראשם ולכנפיהם להשתרבב כלפי מטה. עיניהם החצי סומות עמוסות בתבונה, זרבוביתם הפחוסה עוקבת אחרי מהלכינו. הם מחשבים את צעדינו, שוקלים את צעדיהם. אנחנו משתתקים ומתיישבים בין תילים של לשלשות. הם מצווחים ומצייצים באותה קקפוניה חוצנית והכנפיים המקופלות שלהם דוחפות ונדחפות, נפרשות ושוב מתקפלות. צפוף שם למעלה על התקרה. מהדוחק והצפיפות ומהכנפיים הנחבטות, ניתקת אבן מהתקרה ונופלת ביני ובין מיכה. היא נחבטת בקרקע וקול חבטתה מהדהד, מצטרף להמולת העטלפים ואנו מתנתקים מהם ופונים לעלות ביתלה.
תקרת הגומחה דחוקים וחבוקים עשרות עטלפי פירות, אחוזים בזיזי התקרה. חלקם תופסים בתקרה בכל ארבעת גפיהם, נצמדים בכל גופם אליה ואל החום שהיא מקרינה. אחרים לופתים אותה רק ברגליהם האחוריות, נתלים בה הפוך, מתנדנדים, מניחים לראשם ולכנפיהם להשתרבב כלפי מטה.
