במצפה נפתוח ישנן כמויות שגרתיות של ציפורי חורף רגילות: הרבה פרושים מצויים ומעט פרושי הרים, פפיוני שדות, דוחלים שחורי-גרון, אדומי חזה וקצת קיכלים רוננים. להקה קטנה של חורפים חולפת מעל לראש ונעלמת לפני ששנינו מספיקים ליהנות ממנה. המיינות דווקא נשארות ומתקרבות, מוקפות בהמוני עורבים וקאקים מרעישים. השועלים והצבאים, שנבהלים מנוכחותנו ונמלטים, כבר עוטים פרוות חורף יפה וסמיכה. אנו עולים בגבעה ויורדים בה וכשאנו ממצים את המצפה, אנו עוברים לעינות תלם, שם התמונה פחות או יותר דומה. מלבד על עץ התאנה הנדיב, שבין עליו הרחבים התמקמה להקה גדולה של חורפים, שמושחים עצמם על עורי ומרגיעים את הדקירות המכאיבות.
קשה לאתר את החורפים בין עלי התאנה הגדולים, למרות הצבעוניות הזועקת שלהם. הצהוב הבוער של נוצותיהם נבלע בירקרקות הכבויה של אותם עלים גדולים ועוטפים, שטרם ניתקו מהעץ ונשרו. אך התנועה הקופצנית של הציפורים בין הפירות, מסגירה אותן. חלק מהפירות פגות, אחרים כבר הבשילו ותססו, מפיצים אל אוויר ההרים הצלול ניחוחות בשומים של יין, שמחברים בין הציפורים והצפרים, עוטפים אותם באווירה מבוסמת משהו. השכרות הקלה מעצימה את הפער שבין הנופך החייכני והשמח של פני החורפים, לבין קולות הנהי הגבוהים והבוכיים שלהם. קולות הַתַּאֲנִיָּה באים מענפי התאנה ומשיגים אותנו גם מנופי האזדרכת הסמוכים.
קשה לאתר את החורפים בין עלי התאנה הגדולים, למרות הצבעוניות הזועקת שלהם. הצהוב הבוער של נוצותיהם נבלע בירקרקות הכבויה של אותם עלים גדולים ועוטפים, שטרם ניתקו מהעץ ונשרו. אך התנועה הקופצנית של הציפורים בין הפירות, מסגירה אותן.
