חזית קורמורנים

חזית ארוכה של קורמורנים גדולים מתקדמת במהירות. מאות רבות של עופות שחורים ארוכי צוואר מגיעים מאתרי לינתם במערב, חולפים מעל רחובות וקריית עקרון ומזכרת בתיה ועוד מעט יגיעו אל מעל לחולדה. קווים שחורים ודקים כקווי האיזובר של הסערה הקרבה, מתעגלים ומתיישרים, מתפתלים בין הבניינים הגבוהים של רחובות ומתעגלים מעל לגגות הרעפים של מזכרת בתיה. גל ועוד גל מתנפצים צלליהם על שלוליות הבוץ שניקוו בגשם האחרון ומשתכשכים בהן, שולים מהן חלומות של דגים. הקורמורנים עצמם, מציאותיים יותר מצלליהם ורעבים מהם, ממשיכים מזרחה, אל אחד ממאגרי שפלת יהודה ששורצים אמנונים. חלק מהעופות חולפים דרך הקשת שמתקשתת מעל לשדות, נמשחים בגווניה שמקשטים את אברותיהם השחורות וממשיכים מערבה, מגונדרים. לרגע משתהים הצבעים השונים באברותיהם עד שנבלעים בשחור ונעלמים בו יחד עם הצללים שמיהרו לחזור ולהדביק את העופות המתרחקים. עכשיו משנה החזית את צורתה לראש חץ, למשלב חיצים, למצולעים מורכבים חדי זווית ואז רכי חזית, מתעגלים ומתיישרים, חוזרים להיות חזית שחורה וארוכה. נמתחים מאופק ועד אופק.

שמש עייפה ונחליאלים ערניים, מרעידי זנב. בוץ מצליף בצעדים ורוח סוטרת בפנים. האור החורפי רוחץ את האוויר ותורי הצווארון שמעופפים דרכו נשטפים בוורדרדות רעננה וגחונם נצבע בסומק נמרץ שמחזיר את האור והופך את התורים לגופי תאורה קטנים, פועמים ומעופפים. הם צולחים ענן אפור ומנצנצים מתוכו, מלאי חיות קרירה. יופי פשוט וחורפי. אדום-חזה מתקתק וקוצב שניות שאינן נאספות לדקות, כי הזמן מתענג על יפי הנוף ועל העננים האפורים, מתעצל ומסרב לזרום. נקווה לשלוליות הבוץ, משכשך בהן בהנאה צרופה, טובע בשכחה קרה ומתוקה וצופה בקשת שנמתחת בין העננים ובדאה שמרפרפת דרכה ונצבעת בה. אפור נוצותיה טובע בתוכם ונמשח בהם והיא צוללת צבעונית אל העשבייה ומעלה מהם נברן מדמם. טיפה אדומה ועוד טיפה אדומה והן נושרות מטפריה ונאספות אל האדמה וצובעות בשני את שלוליות הבוץ, בעוד הצבעים אוזלים מפרוות הנברן שמאפירה ומחווירה אל גוונים חדגוניים של מוות.