קיבוץ חולדה
גוזל שחרור מועד בין אניצי דשא קצור, מציץ מאחורי עלי פיקוס שנחים על הקרקע, מצהיבים. אולי הוא נפל מהקן, צעיר מדי, ועכשיו עושה את צעדיו הראשונים בעולם הזה, שעלולים להיות גם האחרונים. החשש טבוע בטבעו, אך הוא אינו יודע עוד ממה לחשוש. וכך הוא מועד בין העלים, בין האניצים, מונע מחשש לא ברור ומתחושת רעב מוחשית עד מאוד. גם מסקרנות של מי שימיו כאן עשויים להיות ספורים. מקורו מוקף דונגית צהובה, ליצנית, ומפכה קול תחינה, שהוא כמו חלוקי נחל שמתגלגלים ומתנגשים, מתעמעמים מזרימת מים קרים. גופו עטוי פלומה, שמעלה נוצות מצמחות. הוא מועד לקראתי. מבטו בוחן אותי. אולי אני הוא האיום ממנו הוא אמור לחשוש, אולי דווקא המגן. לא ברור לו. הוא מועד לקראתי ועוצר, מדלג מעל לעלה, משתופף, מזדקף ופוער אלי את מקורו ואני נסוג, לא רוצה להיות האיום ולא המגן. אמו נוחתת לידו, חוצצת בינו וביני. הוא פוער לקראתה את המקור הקטן שגדל ומתעצם ויכול לבלוע את העולם כולו והיא תוחבת את מקורה בשלו, מטמינה בו פירות פיקוס וזחלים וערצבים ועוד פירות פיקוס. את כולם גוזל ממנה הגוזל, ברעב שאינו יודע שובע. האב משקיף מרחוק. עלי, על האם, על הגוזל. מעריך סיכונים אפשריים. האם יוצאת לעוד גיחה, האב שר והגוזל ממשיך ומועד, נחבא ונגלה, נקרע בין הדחפים השונים שבו.
גוזל שחרור מועד בין אניצי דשא קצור, מציץ מאחורי עלי פיקוס שנחים על הקרקע, מצהיבים. אולי הוא נפל מהקן, צעיר מדי, ועכשיו עושה את צעדיו הראשונים בעולם הזה, שעלולים להיות גם האחרונים. החשש טבוע בטבעו, אך הוא אינו יודע עוד ממה לחשוש.
