השדות מצועפים בערפל כבד ומבלבל. אדרת לחה ואפרורית עוטפת את השיבולים, שכפופים ממשקל בְּשֵׁלוּתָם וממשקל הלחות שעליהם. היא אוחזת בהם, מטפסת בקניהם ונתלית מטה ממלעניהם, נטפים נטפים. ערפל של אביב מאוחר, שכל כמה שלא יהיה טיפוסי לתקופה, מכה תמיד בהפתעה, מטעה ומקהה את החושים. הציפורים הופכות להיות בעיקר קולות מתאבכים ועמומים. גושים מוכיים, אובדי צורה וצבע. לא יותר מצלליות חומקות, או מצבור נוצות מרוטות מֵרְטִיבוּת.
שריקות קודרניות של שרקרקים מסתתרים. צבעיהם עורפלו בצעיף הערפל והם מסרבים להופיע כל עוד לא תצית השמש את הברק המתכתי שלהם. שריקות הססניות של סיסים שאיבדו את דרכם במעטה הסמיך והלח. צללית של סנונית מערות, טרטור חרישי של תור מצוי, צחקוק עצבני של שלדג לבן-חזה. מרבית הקולות האחרים מתעמעמים במעטה הלח והסמיך, כמו צולחים ימים נרחבים עד שמגיעים לכאן, כמו צללו בהם והצטננו. כמה דרורי בית מצייצים בתמיהה וצוצלת הוֹמִיָּה בקהות קולית. צופית עומדת, כבויה. היא קדה לעברים השונים ויש בתנועתה מין התחינה. כמו מבקשת מהשמש לחזור ולהבעיר את ברק נוצותיה. דררה נוחתת על עץ סיגלון שהחל להנץ, ומקרקרת במבוכה. ירוק אברותיה מפגר אחריה ומתעכב בלמשוח את נוצותיה בצבעיהן הרגילים והעולזים. עיגול מטושטש וקלוש מתנתק מהגדר החיה, נתלה לרגע על עומדו, מרעיד להרף, מעפיל בערפל וטובע בו. אובד בתוכו ונעלם. מרטיט שוב לחיים, מעט גבוה יותר ממיקומו הקודם. צבעו לבן עכור, משתנה לצהבהב חלמוני ושוב ללבן חלבי. הוא מרעיד בין הגוונים המעומעמים, צף בערפל, רוטט, דועך ונעלם. שב ומופיע, שב ונעלם. מעפיל ומהבהב: בא והולך, מפציע וחולף, לבן חלבי וצהוב חלמוני. חמה כנועה וצוננה, עטופה בעריפי הערפל.
עיגול מטושטש וקלוש מתנתק מהגדר החיה, נתלה לרגע על עומדו, מרעיד להרף, מעפיל בערפל וטובע בו. אובד בתוכו ונעלם. מרטיט שוב לחיים, מעט גבוה יותר ממיקומו הקודם. צבעו לבן עכור, משתנה לצהבהב חלמוני ושוב ללבן חלבי.
