דילוג לתוכן

חרמשון הוא אסון

חרמשון גדול במאגר חולדה | 8 ביולי 2023

מה בסך הכל מבקש לעצמו צפר עייף? שיניחו לו בשקט בערב שבת. לא ככה? לא מגיע לו לאחר שבוע של תסכולים? שבוע שלם הוא מכתת את רגליו לשווא, נכשל בציפור ועוד ציפור, ותוך כדי כך מנכר את המשפחה ומעצבן אותה. אז תנו להתמשפח ביום שישי בערב. לבשל, לשבת יחד לארוחה משפחתית, לנהל שיחות שאינן קשורות בציפורים, להשלים פערי ידע ודאגה. לשבת בניחותא וכן, גם לשטוף כלים. אך במיוחד לנוח ולאזור כוח לאכזבות של שבת בבוקר. אין ציפייה בסיסית מזו. אבל לא, יש צפרים שחייבים לנתץ את השלווה גם בשישי בערב, אחרת מלאכתם כנראה לא תהיה שלמה.

וכך, יום שישי, חמש ורבע אחר הצהריים, השמש מתכוננת לשקוע מעבר לשדה חיטה שמבשיל המוני סנוניות, ההכנות לארוחת הערב מתקדמות בנחת וחברי המשפחה מתכוננים להיאסף שוב אל הקן. אני וקטי דנים בהתאמת תבלינים ורן נתן, ללא שמץ של בושה, מתגנב למאגר חולדה ומשלח משם הודעה על חרמשון גדול. עכשיו, אני יכול לעזוב את הכל ולנסוע. גם הייתי עושה זאת אם החרמשון היה לייפר. כי עם כל הכבוד למשפחה ולערב שבת ולמנוחה, לייפר הוא פיקוח נפש. כלומר, בגילי, להחמיץ לייפר יכול להסתיים באירוע לבבי, קטלני. אז לייפר דוחה ערב שבת, דוחה משפחה. למזלי, החרמשון אינו לייפר, אז אני לא חייב לזנוח את המשפחה ולצאת בדהרה. אבל הוא ציפור נדירה ועם המקור הזה שלו, שמשתפל כמעט עד לברכיים, הוא מלא באופי. כלומר, הוא ייחודי דיו, כדי להצית דיון סוער ביני לבין יואב, על שעת ההתייצבות מחר במאגר. יואב, כרגיל, חותר להרים את המסך על היום. מבחינתו ארבע בבוקר היא שעה סבבה לגמרי, גם אם טיפה חשוכה. הוא הרי יכול לשמוע את טפיפות רגליו של החרמשון הרדום, ולשוב הביתה מסופק בהחלט, לפני אגל הזיעה הראשון. אני טיפה אחר, אוהב קצת לאחר, נדרש גם למראה עיניים. אז שש בבוקר נשמעת לי שעה סבירה בהחלט. אם הווטסאפ היה משמיע צעקות, אז צעקות הווטסאפ שביני ובין יואב, היו מגיעות עד למאגר ומונעות מהחרמשון לישון.

יואב, כרגיל, חותר להרים את המסך על היום. מבחינתו ארבע בבוקר היא שעה סבבה לגמרי, גם אם טיפה חשוכה. הוא הרי יכול לשמוע את טפיפות רגליו של החרמשון הרדום, ולשוב הביתה מסופק בהחלט, לפני אגל הזיעה הראשון.

חרמשון גדול

אנחנו סוגרים על עשרה לשש. לי זה עולה יותר. גם לרן זה עוד יעלה. בהן צדקי. אבל עכשיו נותר להעביר ערב משפחתי, שרגוע כבר לא יהיה, לפנטז על החרמשון ואולי קצת לישון. בעשרה לשש, יואב ואני נפגשים, שרידי הכעס של אתמול מעטרים את ברכות הבוקר הלא לבביות. השמש בדיוק מתעוררת, הטבלנית המצויצת וצאצאה מותחים את הצוואר ואת הרגליים, שחפיות ים מתרגלות זינוק בירידה, לבניות ומגלנים משלבים מקורים וצבעים. שגרת בוקר של שבת במאגר. והחרמשון אינו. זה כל מה שיואב צריך, כדי להסתער עלי ולומר שזה רק בגללי, ושהיינו צריכים להתייצב בארבע בבוקר, כדי לשמוע את טפיפות רגליו של החרמשון, בחולמו על פרוקי רגליים פריכים ומתפצחים; אתם יודעים, לפני שפרש כנפיים ועף.

אנחנו סוגרים על עשרה לשש. לי זה עולה יותר. גם לרן זה עוד יעלה. בהן צדקי. אבל עכשיו נותר להעביר ערב משפחתי, שרגוע כבר לא יהיה, לפנטז על החרמשון ואולי קצת לישון.

חרמשון גדול

רק שאז, גוש של לכידי נחל מצמיח מקור, שממשיך וצומח ומתעקל, ומושך אחריו ראש וגוף, חרמשון גדול שלם, שיוצא מהמסתור, מותח את גופו לאחר שנת לילה בריאה ומביט בשני הפסיכים האלה, שמכים זה את זה בכובעים. הוא מושך בכתפיו, מגרד את הגב באמצעות מקורו, וסוגר אלינו מרחק, מסוקרן עד לשד עצמותיו. יואב ואני משתנקים ומשתתקים, לשם שינוי מפסיקים ללכת מכות. אנחנו מהופנטים מהפלא הזה, שמתגשם אל מולנו במלוא מקורו וממלמלים איזו ברכת תודה לרן, שהפעם נתן, גם נתן. החרמשון מתקרב אלינו עוד. הכובעים נשמטים מידינו ופיותינו נפערים בפליאה.

ואז, בשש ורבע, מחליט החרמשון שדי לו מהמאגר, אולי משתעמם משני אלה, שעומדים ובוהים בו מבלי לריב. אין לי מושג מה הביא להחלטתו. הכל כמעט זהה למה שהיה פה לפני דקה, או דקותיים. ויואב ואני שקטים, אפילו שותקים. אבל החרמשון בשלו, ממריא ויוצא להקפה רחבה אל עבר יסודות ומעבר ליסודות ונושא איתו את סוד החלטתו.

חרמשון גדול