דילוג לתוכן

ח. חולד. חולדה!

הסערה קורל | 22 בפברואר 2025

מטעי חולדה


הסערה קורל מעמידה מעלינו עננים דוממים, מאיימים ונטולי תנועה. הם מטילים צל אפל שצובע באפור את חולדה ואת מטעיה. רק פרחי החרדל נותרים בצבעוניותם, כמו מתריסים אל מול חשרת הסערה בצהוב אביבי. שדה חרדל צהוב ולוהב, שמטביע אותי עד למותניי תחת כסות העננים העוינים. הפרחים מעכסים בתואם נעים ומעודן, מתערסלים ברוח הלוטפת, שכמו נחה אחרי הלילה הסוער ואוזרת כוח למתקפה נוספת וקרבה. גבעולים בודדים מתנדנדים בקצב שונה, שחורג מהמחול הנינוח של השדה. תנועתם קופצנית במעט, מוכתבת ברעבונן של עלוויות חורף. הציפורים הקטנות והכהות מציצות מהצמחים הצהובים. הן מנתרות בינות לפרחים, מעפילות במעלה הגבעולים ומלקטות מהם כנימות זערערות. תנועת העלוויות מסיעה את הגבעולים, מחריגה אותם מהעיכוס המתואם של פרחי השדה. שקוע עד למותניי, אני מתבונן בעלוויות ובגבעוליהן, מסוחרר מהצהוב שמסוכך עלי מפני הקור האפור.

שדה חרדל צהוב ולוהב, שמטביע אותי עד למותניי תחת כסות העננים העוינים. הפרחים מעכסים בתואם נעים ומעודן, מתערסלים ברוח הלוטפת, שכמו נחה אחרי הלילה הסוער ואוזרת כוח למתקפה נוספת וקרבה.

ענני קורל

חוגלות נובחות, זרזירים נפרשים כמניפה מעופפת וזוגות של בולבולים קוטפים מעלי הכותרת של פרחי החרדל. ירגזי קורא אזהרה, פשוש נמלט וצלליתו של בז מצוי חולפת, מצלה על השדה הצהוב ומפיחה חיים בגבעולים. הם יוצאים לסחרור מהיר וקצר ושבים למחול הניחוח, ממנו חורגים רק גבעולי העלוויות. אני שוקע עוד בשדה וטועם משירתם הזוויתית של סבכים שחורי-כיפה. פרושים עפים אל הקוצים, בעוד חוחיות פורחות מהם. בזבוז זכר רודף אחרי נקבה, עוצר על עץ רימון ופוצח בצרצור רם. שחרור מנסה לגבור בשירתו על צרצור הבזבוז, אך מוותר ומשתתק בתסכול. עוד נביחה של חוגלה וקריאה מרוחקת של שלדג לבן-חזה. שתי טיפות גשם נושרות ומלחלחות את לחיי. שני סיסים מתמרנים במהירות מתחת לעננים, שנאטמים ופוסקים מלהמטיר את מטענם הממתין.

אני שוקע עוד בשדה וטועם משירתם הזוויתית של סבכים שחורי-כיפה. פרושים עפים אל הקוצים, בעוד חוחיות פורחות מהם. בזבוז זכר רודף אחרי נקבה, עוצר על עץ רימון ופוצח בצרצור רם. שחרור מנסה לגבור בשירתו על צרצור הבזבוז, אך מוותר ומשתתק בתסכול.

עלווית חורף בחרדל
חרדל לבן

באוויר תחושה של טרום סערה, כמו מטען חשמלי שמחכה להיפרק. אך לעת עתה ממשיכה הרוח הקלה לערסל את השדה ואת הפרחים שמעכסים בתואם, רוקדים יחד כלהקת מחול מיומנת. גבעול יוצא למהלך סולו עוצמתי ועצמאי. הוא רוקד זקוף, לעצמו, בתזזיתיות שמתעלמת מתנועתם המתואמת של יתר הגבעולים. אני קרב אליו. הוא סב על צירו עוד ועוד, קורס על צידו ונמשך אל הקרקע. הוא ממשיך לנוע אל תוככי תלולית תחוחה של חולד. קולות מהוסים של כרסום עולים מהתלולית. הגבעול הולך ונבלע בה, תוך שהוא מצליף סביבו ומסתחרר, מתיז זהרורים צהובים לכל עבר. אני מתקרב ומתכופף, מנסה לאתר את החולד. אך הוא מוסתר, קבור במחילתו. רק קולות הכרסום, רחש רגבים והתנועה המצליפה של הגבעול חושפים את מיקומו. תנועה לא זהירה מצדי והחולד חדל מאכילה. מחכה. כמותו, אני קופא על מקומי וממתין עד שקולות הכרסום חוזרים והגבעול שב לרקוד, להצליף ולהיבלע אל תוככי המחילה. אחרי כעשרים דקות פוסק החרדל מריקוד הסולו שלו, מוטל דומם על גבעולים שכנים לו. מכורסם, חסר שורשים ומרוצע בסימני שיניים. החולד חומק ומעמיק במחילתו. העננים פוערים לועם, הרוח גוברת והגשם שב וניתך.

גבעול מכורסם