קוצי דורבן מפוזרים על הקרקע ומציירים את המהלך הלילי של בעליהם. ירגזי מקפץ בין ענפי אלון וסבכי שחור-ראש מכחכח בגרונו. אנו ממשיכים לגלוש במדרון, הדרך מתפתלת בין עצים ושיחים, בין עננים אווריריים של סטיריות עמומות והן עולות מגזעי האלון, אופפות אותנו בקרירות רגעית ושבות להיעלם על הגזעים, או על העלים המיובשים, שמרבדים את הקרקע.
אנו מאבדים את דרכינו, מתדרדרים בעקבות הפרפרים, מחליקים מטה עד לערוץ הנחל. בכתמי האור הבודדים שבערוץ פורחות דטורות לבנות ופולשות, מושכות צרעות מקומיות ועסוקות. קרעי מכוניות חובקים גזעי עצים שסועים, מהגלגלים המיותמים נובט הטבע, מנסה שוב להוריק. משכוכית מדנדנת במדרון שמעל למערה וסלע מתנתק מתחת לרגלי אחת העזים ומתדרדר מטה בקולות רועמים ומאיימים. הסלע נחבט בערוץ ואנו נרעדים ומתחילים בטיפוס דרך הריח המתוק של המרווה שנמסך בריח הזיעה המלוח ואנו שוב חולפים דרך ענני הסטיריות העמומות והמיית יונה וחוויאי חד וברור, שמצל עלינו.
אני מדמיין את התמונה מבעד לעיניי: חורש, קטי פוסעת לצידי, עוטה אותי כעור שלגופה, ירגזי מקפץ וקוצי דורבן מתווים את הדרך. מבטי מתרחב להקיף רבדים נוספים: הרכס המצולק מלקק את פצעיו; החזירים רובצים במרבצם; נגה, שחף וענבר נמים במיטתם ומפריחים חלומות לעולם; ואני פוסע חרש לצידה של קטי, ידי בידה, זיעתי זיעתה.
צבי זוקף ראשו מאחורי אחד הסלעים. קרני האור נתלות על קרניו, מכבידות ומציקות לו. הוא מנער את ראשו וקרני האור מועפות מקרניו. הוקל לו והוא שב לרכון ולהיטמע בצל הנעים. קרני האור מבקשות מקלט חדש מצל העננים הנעים.
