על האדמה מוטלות ערימות של עצי רימון עקורים, ערימה ועוד ערימה, כמו פגרים אדירי ממדים. הענפים משתרגים אלה באלה, יוצרים מבוכים מורכבים. בין הערימות מנצים רימונים צעירים, מסרבים להיכנע לכורת ונובטים משורשי העצים הכרותים. מלבלבים בעלים רעננים וזוקרים עצמם לשמים בהתרסה. המטע מפלס דרכו לשוב לחיים. הערימות לחות מהגשם ורוחשות בציפורים שנחות עליהן ונחבאות בהן. סבכים שחורי-כיפה ושחורי-ראש. בולבול שמכנס את ראשו אל תוך נוצות כתפיו. מעל ראשו פרי רימון מתפורר, שמשמר בקליפתו עוד מעט מחיוניותו של הצבע האדום. העלים סביב הבולבול מזהיבים באור החורפי וממסגרים את גופו. גם את הצופית שצופה סביב מעליו.
דאה שחורת-כתף מצונפת על אחד מהענפים הכרותים וחסרי העלים, שבולטים מהערימה. עינה האדומה היא כמו גחלת שלוחשת מליבו של הענף המת. היא עוקבת במבטה אחרי וכשנמאס לה מקרבתי, היא מתנתקת מהענף ובמספר חבטות כנף משתחררת מכוח הכבידה. היא עולה אל מעל לקנים ונגלית לציפורי השיר, שרועות בשדות הבוציים. הן נבהלות ונוסקות והשמיים מתמלאים בשריקות מסולסלות של עפרונים מצויצים, בציוצים כפולים של פפיוני שדות ובטרטור זרעיות. האוויר נמלא במשק כנפיים והאדמה בצללים נמלטים. עורבים ממהרים אל הדאה והם מכבידים עליה יותר מכוח הכבידה. עוד כמה חבטות כנף והיא מסתלקת. ציפורי השיר נרגעות, נוחתות ומשתתקות בהדרגה. מרחוק נשמעת שריקת אזהרה של נברן.
דאה שחורת-כתף מצונפת על אחד מהענפים הכרותים וחסרי העלים, שבולטים מהערימה. עינה האדומה היא כמו גחלת שלוחשת מליבו של הענף המת. היא עוקבת במבטה אחרי וכשנמאס לה מקרבתי, היא מתנתקת מהענף ובמספר חבטות כנף משתחררת מכוח הכבידה.
