כשאנו מתייאשים מהאין כתלי בעין עבדת, אנחנו מתיישבים מתחת לקירות הקירטוניים של הקניון, בוהים בקרעים התכולים של השמיים, שנצבעים והולכים באפור ענן, מביטים בעננים לבנים של יונים שפורחות בתבהלה לא ברורה, מלוות בשריקות חרדתיות של טריסטרמיות. הרוח והקור מתחזקים. ישבנים של נשרים מצוננים מציצים מעלינו ממדפי סלע. אני מצפה לגשם של לשלשת מצחינה, אך היא מבוששת להגיע. עודד יושב אתנו. אין לי מושג מאיפה הוא הופיע, אך פתאום הוא היה שם, בראש המפל, בוחן כמונו בייאוש את הקירות הריקים מכתלי. אני והוא מחליפים זיכרונות בני שלוש שנים מהמפגשים הקודמים עם הכתלי, משחזרים היכן בדיוק הוא טיפס, באיזו נקודה נעץ את מקורו המאונקל ומתי הוא פרש את כנפיו ועף לקיר הבא. מיכה מהנהן ומוסיף זיכרונות חיים מהמפגש שלו, שאמנם טרם אירע, אך ברור שיתרחש, כי כל ציפור יבוא יומה אצל מיכה, ובמימדים אחרים של הסתברות ובמופעי יקום חלופיים, יומו של הכתלי כבר בא אצלו. החוויות שלו מהמפגש חיות לא פחות משלנו, אולי אף יותר, כי הוא דולה אותן עתה מהממדים ההסתברותיים האחרים והן טריות עדיין, ואילו הזיכרונות שלנו כבר מעט מעופשים משלוש שנים של העלאת גירה, מהולים בריח המלוח, שעולה ממי המעיין.
עודד יושב אתנו. אין לי מושג מאיפה הוא הופיע, אך פתאום הוא היה שם, בראש המפל, בוחן כמונו בייאוש את הקירות הריקים מכתלי. אני והוא מחליפים זיכרונות בני שלוש שנים מהמפגשים הקודמים עם הכתלי, משחזרים היכן בדיוק הוא טיפס
