יואב מחפש גזע לדפוק את הראש. שלו ו/או שלי. בינתיים, הלבניות הקטנות ממשיכות לדוג דגיגים במאגר ולנהום באיום זו על זו. אנפיות בקר מנתקות את לובן נוצותיהן מההלקטים הצחורים של הכותנה ומעופפות מלאכיות לעננים. אנפה אפורה תלויה בין שמים ומים, וזרון פס מפטרל מעל לשדה, אורב ליונה עייפה. "ואולי, יואב, אולי אפילו הילדים שלי יתחילו להתגאות בי, וקטי, אוי קטי. כמה אני רוצה שהיא תאהב אותי, ואיך אפשר לאהוב צפר? איך? אבל אם אהיה לוחם צפרות, וואי וואי וואי!" אורי מהנהן בחצי הסכמה, יואב מהנהן בייאוש ושואל מה יגיד על זה, למשל, שי? האם הוא יסכים להיקרא לוחם צפרות? אני נחרד מהמחשבה, "השתגעת, מה פתאום שי? איך הוא יכול להיות לוחם צפרות עם הקוקו הזה? נראה לך מתאים? וחוץ מזה הוא שמאלן ותבוסתן, ולא מבין בענייני תהילה." הוא מנסה שוב ושואל מה מיכה יגיד, ואני קצת נבהל, כי מיכה הוא באמת בעיה. אבל למזלי הוא ביוון, אז דיה צרה לשעתה, ובינתיים אני יכול ליהנות מהתהילה בְּלָחְמַת צפרות.
"ואולי, יואב, אולי אפילו הילדים שלי יתחילו להתגאות בי, וקטי, אוי קטי. כמה אני רוצה שהיא תאהב אותי, ואיך אפשר לאהוב צפר? איך? אבל אם אהיה לוחם צפרות, וואי וואי וואי!"
