לילה בפלמחים

שבלולים דבוקים לאורך ענפי הרותם, מחזירים את אור הלבנה. הם שקועים בשנת קיץ, שאורכת נצח ועוד עודף מחורף שדוף. גמלי שלמה מתפללים ומפתים את טרפם לבוא ולקרב אליהם. סוסות-שד משובצות ואצן ים-תיכוני. בינתיים, הם מצחצחים ומשחיזים את לסתותיהם, מכינים אותם לקרב. גם הם, כמו הזיקיות, מסתווים לענף תמים, נעים כמו זרדים ברוח שכבר לא תנשוב הלילה. שממית מצויה מציצה בנו ושבה להסתתר בעמקי השיח. חגבים וחרגולים מנתרים ונוחתים, חוזרים להתעטף באפלה, להיעלם בעלטה. בריומאים נמלטים מזבובי טורפן. השקיפות של כנפיהם הגדולות מרשרשת בבעתה ונבלעת בזמזום הזבובי. רשת ציד של כסופי דק-פסים מרעידה ממגעו של עש ניצוד. פרפורו הדועך פורט על קורי הרשת: ניגון מעודן של גוויעה.

צרעות פיגיונאיות מתעלמות מהמתרחש סביבן וישנות בשלווה שבעה על זיפי-נוצה צמריריים. הן מתכסות בצמחי הדגן כבשמיכת פוך, תזכורת ללילות חורף קרים ומצמררים. אבל זו לא יותר מתזכורת והקרירות רחוקה והחשיכה ממשיכה להזיע בחום ובלחות וכמותנו גם נרעדת בחשש קל מפני המטבעון המדברי שמזדחל בחול, מתפתל סביב השיחים היבשים ונכרך סביב רגלה של אחת הפטריות. עיניו מתעגלות ומשלחות בנו מבט מיתמם, שמזכיר את מבטו התם של הגרביל הראשון. הוא שעד לפני כשעתיים עוד נשם בחיות מתפרצת ושאף את הלילה לקרבו.

*תודה לעודד נפתלי על הסיוע עם הפטריות ולליאת גדרון על השמות בעברית של גמלי השלמה