בגבעות מרשם נפרש למולנו הלילה בהדרגה איטית. הוא בא בשלבים. בתחילה הוא ניצן של צל עמום, מרכך עבורנו את הצהוב המסמא של שיבולי השועל שבוהקם שולט בשעות אחר הצהריים, כשהשמש גבוהה בשמיים. ניצן הצל נפתח לאט ומשכך לנו את הכאב שבעיניים. הן מכווצות מסנוורי הדגן, שמבריק כבעירה שמחכה להתלקח. הלילה בא בהדרגה ומעמיק בעצלתיים. הוא אינו ממהר להיאבק בשמש, מניח לה להתעייף מלהטה שלה ולפנות לו את מקומה מעצמה. הוא אחר צהריים ובין ערביים וערב, והוא צללים מתרחבים ומתכהים, שעוטפים את חמוקי הגבעות ומכבים את הבעירה שעוד לא התלקחה. אנו צולחים את המעטה הדגני לפני השקיעה, שוקעים בו עד למותניים. רשרושו הוא כרחש השריפה ההיא, שאם אינה בוערת פה, וודאי שהיא בוערת בעמק מקביל. צבאים שועטים על ראשי הרכסים, פרסותיהם מעלות תימרות אבק. בעמק, לוחכות צביות את העשב היבש ועוקבות אחרינו בעיניים לחות ומודאגות. זנבן נע בקצב עצבנותן. חיוויאי דואה ובזים חגים סביבו, מקיפים אותו, צורחים לעברו. קאקים ממהרים לשוב אל קיניהם בקריאות צורמות. הם כמו נתחים שנבצעו מלילה שהקדים את זמנו. כי שרקרקים עוד מעופפים מעל כשמשות קטנות, צבעיהם מתחרים בסנוורי הדגן, שהולך ומזהיב, ככל שמעמיקים הצללים. שלושה עפרוננים קצרי-אצבעות מתרוצצים בין קוצים, אף עפרונים מצויצים רצים ומצייצים. שיחנית קטנה מציצה מעץ ומעליה שר סבכי שחור-ראש בראש זקוף. זוגות של חנקנים אדומי-ראש עוקבים אחרינו ממרחק. חנקן גדול מטרטר מראש אשחר, מכריז על נחלתו. חוגלות נמלטות, ממריאות ממעטה הדגן במשק כנפיים מפתיע.
הלילה בא בהדרגה ומעמיק בעצלתיים. הוא אינו ממהר להיאבק בשמש, מניח לה להתעייף מלהטה שלה ולפנות לו את מקומה מעצמה. הוא אחר צהריים ובין ערביים וערב, והוא צללים מתרחבים ומתכהים, שעוטפים את חמוקי הגבעות ומכבים את הבעירה שעוד לא התלקחה.