דילוג לתוכן

ליקוי

ליקוי ירח | 7 בספטמבר 2025

השמש שוקעת בבעירת שני מרוחה שובלי זנב ירוקים של דררות, שממהרות אל עצי לינתן בצווחות רמות. היא נטרפת בעננים סתוויים, מציתה את שוליהם בפז חרוך ונחפזת לתפוס את מקומה בהצגה הגדולה שעומדת להתרחש מיד. בדרכה מטה היא מכבה את האור. חושך עולה ומושך אחריו, כשה לעולה, ירח עגול ומלא שאינו מודע לאשר הוא עתיד לעבור. רק נגרר אחרי החושך מעלה ומעלה, ניתק תמים מהגגות של בתי חולדה ומפנסי הרחוב וממשיך להעפיל אל עבר האפלה הגדולה שממתינה לעוטפו. סביבו מרקדים נצנוצי כוכבים, שמחווירים בנגה אורו וחוזרים להבהיק לאחר שהילתו חולפת אותם בהמשך דרכו מעלה.

חושך עולה ומושך אחריו, כשה לעולה, ירח עגול ומלא שאינו מודע לאשר הוא עתיד לעבור. רק נגרר אחרי החושך מעלה ומעלה

שקיעה

תחילת ליקוי

הצל מתחיל לזחול על פניו זרועי המכתשים, כובש אותם בהדרגה. ראשיתו של הליקוי, שבמשך שלוש שעות ומחצה ידמה מהלך של חודש שלם. אני מציב את הטלסקופ בחניה וסביבי נאספים ילדים והורים. את חלקם הזמנתי וחלקם נמשכים אל ההתקהלות הקטנה. לרובם זהו מפגש ראשון עם טלסקופ ואני מסביר היכן ההגדלה והיכן המיקוד, ולמה הירח הולך שוב ושוב לאיבוד. בינתיים, ממשיך הצל וכובש עוד ועוד נתחים מפניו. הליקוי מתפשט והולך ואני מתקשה לאתר בטלסקופ את הירח המאפיל. תן מילל מבולבל ונענה ביללת תן מבוהל ובמצוקתו של תן שלישי. היללות נבללות אלו באלו, שוועות של שיברון חייתי. כרוון שורק וצלילתו המעופפת מאפילה אי אילו כוכבים. מסוק צבאי חולף, מפזר סביבו אורות רועשים ומגן האירועים הסמוך עולים נדרי חתן לכלתו. הוא פוסק לקול מלמולי ההשתאות של הקהל ומאלתר איזו שבועה בשמו של ירח נכחד.

תן מילל מבולבל ונענה ביללת תן מבוהל ובמצוקתו של תן שלישי. היללות נבללות אלו באלו, שוועות של שיברון חייתי. כרוון שורק וצלילתו המעופפת מאפילה אי אילו כוכבים.

עוד הורים וילדים נאספים והירח ממשיך ומחשיך חרישי. סביב הטלסקופ המולה נרגשת. הצל שעל פני הירח ממלא אותו בריקנות אדמדמה. הוא נעלם בה ובריצודי הכוכבים שמתרוצצים סביבו, מלהטטים בו. שיאו של הליקוי. הירח כעת עיגול עמום וקודר, חסר פנים. כמעט ובלתי נראה. חולצתי השחורה נבלעת באפילה. נשקפים ממנה רק קווי המתאר הבהירים של פניו המהורהרים של נמרוד כהן והוא עוד צעיר בן 19. כמו ביום הארור ההוא. את שמבצע הליקוי בהילוך מהיר, הוא עובר בהילוך איטי ומופקר עד כאב. ליקוי ועוד ליקוי ועוד ליקוי. מאורות שכבים ולא נדלקים עוד. רק הירח מצליח להתנער מהצל האדמדם שעל פניו ושוליו שוב נצבעים לבן בוהק. הוא שוב זורח ומאיר, כמו ראשיתו של חודש מזורז. ורק הליקוי העמוק והגדול ממשיך להטיל אפלתו.

שיא
זריחה מחודשת