בלילה האחרון אנו מתעוררים ומדדים ברחבי החדר. באור הנשפך מדלת השירותים הפתוחה למחצה, צליעתנו מכמירה ומצחיקה כאחד. שרירי השוקיים מיוסרים מהירידה ומהעלייה באין ספור המדרגות. כל צעד פועם את כאבן של מאה, מאתיים, או ארבע מאות מדרגות. מתישהו הרי הפסקנו לספור את המדרגות שטיפסו בקטקומבות והעפילו לקתדרלה או נסקו לוילה עתיקה, ואת אלה שירדו בעמק תלול אל החוף של אמלפי, או צללו מכפר גבוה לכפר נמוך שאיזשהו גאון קדמון ואכזר החליט לחבר באלף מדרגות ואחת. או את גרם המדרגות האפלולי ההוא שחיבר בין הפיצריה לשירותים במרתף. ואת המדרגות הטחובות והסדוקות שהוליכו מההר לנוף, שהזהיב והאפיר עם שינויי התאורה והעננים שגיפפו את הפסגות המיוערות. כל אתר וגרם המדרגות שלו, כל מדרגה והכאב שהיא חרתה באחד משרירי הרגליים, שייחלו לעיסוי משכך שלא בא.
תישהו הרי הפסקנו לספור את המדרגות שטיפסו בקטקומבות והעפילו לקתדרלה או נסקו לוילה עתיקה, ואת אלה שירדו בעמק תלול אל החוף של אמלפי, או צללו מכפר גבוה לכפר נמוך שאיזשהו גאון קדמון ואכזר החליט לחבר באלף מדרגות ואחת.
