אבנר מופיע במפתיע מאחורי שיח ולפני שהוא שב ונעלם בתוכו, הוא מספר לנו על נקבה של צוקית חכלילית, שאיתר אי שם על כיפת הגבעה. אנחנו סורקים את הגבעה, מחפשים את הצוקית, אך מוצאים במקומה שיחנית זית ביישנית וסלעית קיץ טרודה. מהומה מעופפת מתגלה להיות אוח נרדף בידי בז מצוי, שמוחלף על ידי עורב שלא מרפה מהאוח, כמעט ורוכב על גבו המוצק. הם כמו שני מתאבקים בזירה נטולת חבלים וגבולות; העורב רודף, האוח נרדף, העורב חובט, האוח נחבט. כחל עף במעגלים רחבים מעל לשניהם וצופה בהם, כמו שופט את ההתאבקות. זוג קוקיות מצויצות מצרחות כמו שתי מעריצות. הן מעודדות את האוח ומדרבנות אותו להימלט ולמשוך אחריו את העורב, כדי שתוכלנה לחמוק לקינו של הרודף ולהטיל בו את ביצתן.
אנחנו מטפסים על הגבעה, בכיוון הצוקית הנעלמה. בתה טיפוסית של סירות קוצניות, אשחרים, סלעי גיר ואדמה שטרשיה מוסווים בוורוד הזועק של דרדרים גדולי-פרח ובלבן הקרמי של אביביות משויישות. עשרות מהפרפרים מרצפים את השביל, כמו אריחי שיש לבנבנים. אוחזים בדרדרים ובקיפודנים, או פורחים לפתע כפתיתי שלג אביבי וחם. מכנסינו צוברים קוצים דוקרים, מגרדים ומעצבנים, אך הנה הכיפה ועליה הצוקית ומבטה המיתמם מפצה על הטרחה המעקצצת. נץ קצר-אצבעות מתעגל מעלינו ופירחוני ירגזי מצייצים סביבנו. שוב השילוב של נדידה ורבייה.
מהומה מעופפת מתגלה להיות אוח נרדף בידי בז מצוי, שמוחלף על ידי עורב שלא מרפה מהאוח, כמעט ורוכב על גבו המוצק. הם כמו שני מתאבקים בזירה נטולת חבלים וגבולות; העורב רודף, האוח נרדף, העורב חובט, האוח נחבט.
