אנו משקיפים על התל מצפון, מהמדרונות שגולשים במתינות לנחל טוב. ראש של כוס, ציצית של דוכיפת, כמה יונים וזהו. מושכים בכתפינו, אנו סבים על עקבינו ועולים בנחל, לאזור בו ראינו הבוקר גיבתון אפור. העייפות מטפטפת מאתנו, כמו מבקשת קפה שינערה. ברק מכתיף טלסקופ, מיכה ואני מסתפקים במשקפות. גם כך המדרונות, משכנותיהם של הגיבתונים האפורים, לא מאוד נוחים להליכה. דרדרות אבנים, דרדרים דוקרניים ושיחי עכובית הגלגל, שרק מחכים להשתחרר מאחיזתם בקרקע ולהיצמד לשוקינו. ברק עוצר וסורק את מערומי האבנים, מחפש עוד ראש צהבהב שמחובר לגוף אפרפר של גיבתון אפור מערבי, או אף טוב יותר, לגוף צהבהב של גיבתון אפור מזרחי. מיכה ואני נשרכים, לפעמים אחריו, לפעמים במדרון הנגדי, מתכופפים להתפעם מהנשרן הנאה המיותם, מהצב האיטי, מהפריחה וממשפחה של מידברונים שמקשקשת מתוך אחד השיחים. זוג קוראים ממהר בסרבול חינני וזוגות של באריות נאספים בפתחי בורות, במקורים מלאים בחומרי קינון. בארית משמיעה את שירתה המתכתית וצוללת פנימה, אל החשיכה הברוכה של חלל הבור.
מרחוק עולה צרצור של גיבתון עפרוני. קרוב יותר מתנגש סלסול של פפיון הרים בנביחה של חוגלה נחבאת. סבכי טוחנים מציץ מהגה מצויה, עף לרדוף סבכי חורש ואני ניגף במסלעות, מועד ונופל. מיכה שולף אותי מבין השיחים הקוצניים. סיסי חומות שורקים מעלינו וסיסים חוורוורים מלהטטים בדומייה. עקב עיטי חג, נוסק וגולש דרומה, בשמיים ריקים מענן. שלושה עיטי חורש דואים מזרחה. סנונית סלעים ממהרת צפונה, חולפת להקה של סנוניות רפת שעפה במה שנראה כשוטטות חסרת תכלית. גיבתון נוחת לידי ומאיץ את דפיקות לבי. אנו מחליפים מבטים. הוא מתגלה כגיבתון גנים ואני ממשיך הלאה במדרון, בין צקצוק של גיבתון אדום-מקור ושירה מלהגת של סלעית קיץ. ראשה של הסלעית עטור בפרחים הכחולים של לשון-הפר. היא ממריאה, נוסקת וממהרת לתקוף סנונית רפתות. הסנונית נסוגה אל עבר הר עמשא והסלעית צונחת אל נקודת תצפית בראש עמוד תפרחת יבש של עירית.