דילוג לתוכן

מטווצ'ים ביחד

לדרדר את מיכה לטוויצ'ריות | 17 באוגוסט 2021

יש אנשים שבוערת בהם מטרה נעלה כהשכנת שלום עולמי, או מיגור העוני הגלובלי. יש אחרים שחולמים על שיט בדנובה, או ארוחת ערב בת שבע מנות. ויש את אלה שרוצים להיות ראשי ממשלה, כדי להותיר את רישומם על ההיסטוריה האנושית. אני צנוע יותר. כל שאני רוצה הוא לדרדר את מיכה לטוויצ'ר, והוא קשה עורף ידוע, מעוז של צפרות טהורה, תמימה. בשביל מטרה עליונה שכזו אני מוכן לנסוע שוב אל המגלן המצויץ; ההוא בגבולות, שיותר ממצויץ, הוא בעיקר קרח. אז הספיק לא יותר מאשר ציוץ מהוסס של מיכה, שאולי בכל זאת כדאי שיראה את המגלן לפני שהוא נעלם, כדי שאעמיס אותו על המכונית ואקח אותו דרומה, מהר מהר, לפני שיתחרט.

בדרך המוכרת עד כאב אני חונך את מיכה בדרכי הטוויצ', בכללים ובמנהגים, תורת חיים שלמה שנקנתה בקילומטרים רבים וייסורים. אני מראה לו איך עוקפים משאיות תוך כדי קללות, איך מאיצים את זרימת האדרנלין והכי חשוב, איך מבצעים הכל בתנועה אחת וזורמת: להוריד את החלון של המכונית, להאט, לסמן את הטיק המבוקש, לסגור את החלון, להאיץ ולנסוע משם, הכל תוך כדי נסיעה עם מזגן. כי בטוויצ' אין להשחית זמן על ציפורים ואסור להתעכב ביעדים; רק לראות, לסמן ולהמשיך לטיק הבא. אני מזכיר למיכה שיש גם את המהדרין שמצליבים את ידיהם לאיקס ומצטלמים, אבל מזהיר אותו שהשלב הזה אינו קביל אצל כולם, שיש טוויצ'רים הרואים בו סטייה חמורה מהעיקר. מיכה מקשיב, מהנהן ומפנים, ואז נזכר להתוודות ששבוע שעבר הוא טיווצ' מעצמו חופית להקנית. הוא גם מזכיר לי את הפעמים בהם הוא נגרר אחרי: שקנאי קטן בירוחם, עלווית מלכילונית בנחל דוד, חופית כהת-חזה בגן שמואל וחוויאי להטוטן בשדות גלאון. אני מתרשם ואומר שיכול להיות שבקרוב הוא יהיה מוכן לטסט ומיד גם מרגיע אותו שלא יקרה כלום אם בפעם הראשונה הוא ייכשל. אני את טסט הטוויצ' שלי עברתי בפעם הרביעית.

אני מראה לו איך עוקפים משאיות תוך כדי קללות, איך מאיצים את זרימת האדרנלין והכי חשוב, איך מבצעים הכל בתנועה אחת וזורמת: להוריד את החלון של המכונית, להאט, לסמן את הטיק המבוקש, לסגור את החלון, להאיץ ולנסוע משם, הכל תוך כדי נסיעה עם מזגן.

מגלן מצויץ
מגלן מצויץ

אנחנו מתקרבים לגבולות והמתח במכונית גובר, כלומר המתח של מיכה. אני רגוע. את הטוויצ' שלי למגלן כבר עשיתי. אנחנו עוקפים את הקיבוץ מצד שמאל, נוסעים במהירות לכיוון המט"ש ומעלים עננים של חול. בזווית עיני אני רואה את מיכה מתאמן בהורדה מהירה של החלון וסגירתו בתנועה אחת ורחבה. איזה פרח טוויצ'רים שהוא. כשעץ האקליפטוס הנודע מתגלה, המתח של מיכה בשיאו. אוי, כמה שאני מתגעגע למתח הזה. אני מכין אותו לחליפה מהירה מתחת למגלן ושיבה הביתה, אבל אז עולה באפי ריח הקפה של מאיר, שממתין לנו עם תרמוס מתחת למגלן. אני זקוק לקפה, אז אני מסביר למיכה שבגלל שהוא עוד לא ממש מנוסה, נעשה את הטוויצ' לאט ונטמיע בו, לצרכי הסתגלות, מרכיבים של התבוננות צפרית. הוא קצת מאוכזב, אבל אני נחרץ ואנחנו עוצרים, מצטרפים למאיר וצופים במגלן, ממש צופים בו, כמו שני צפרים. המגלן מסרק את נוצותיו אחת אחת, מנתר מענף אחד לשני ושב לסרק את נוצותיו. יש לו את כל הזמן שבעולם.

אני רגוע. את הטוויצ' שלי למגלן כבר עשיתי. אנחנו עוקפים את הקיבוץ מצד שמאל, נוסעים במהירות לכיוון המט"ש ומעלים עננים של חול. בזווית עיני אני רואה את מיכה מתאמן בהורדה מהירה של החלון וסגירתו בתנועה אחת ורחבה. איזה פרח טוויצ'רים שהוא.

רץ מדבר
רץ מדבר צעיר

אבל למיכה אין זמן והוא על קוצי הטוויצ'. הוא כבר סימן את הטיק ומשתוקק לנסוע לטוויצ' נוסף. רק שעכשיו גם רבקה, אילן ודן מצטרפים ושולפים עוד תרמוס של קפה. אני מרגיע את מיכה ולוגם בהנאה ספל נוסף, מציף את עורקיי בקפאין, במקום האדרנלין החסר. מדי פעם אני נזכר להעיף מבט במגלן, שממשיך ומסרק את נוצותיו, אחת ועוד אחת, משרבב את מקורו האדום מתחת לכנף ימין ואז מתחת לכנף שמאל, פורש את כנפיו ושב ומקפלן. מגלן. שיחניות קטנות וסיבכי טוחנים מתקתקים. אבל מיכה קופצני, כל כולו טעון באנרגיות של טוויצ' ואני קצת מודאג, כי ברמת ההכשרה שלו, יותר מדי אנרגיות ואדרנלין עלולים להסתיים בעורקים סתומים. אז אנחנו נפרדים מהמגלן שעוד נעוץ בעץ ובמקום לצאת לעוד טוויצ' סוער, אנו יוצאים לצפרות רגועה, לשחרר אנרגיות עודפות ונוסעים אל החולות של גבולות. משני צדינו עשרות של רצי מדבר מצודדים, בוגרים וצעירים, מתעופפים ונוחתים, רצים בינות לפריחה של כנפונים זהובים ועוצרים, משחרים מזון בחול ומסתתרים מתחת לדיונות המתעגלות. יפה כאן בארץ הרץ. מעל לרצים צדים שרקרקים ירוקים ועל השיחים מוכי הרוחות, ניצבים חנקנים גדולי וסלעיות ערבה. עפרונן קצר-אצבעות עף מעל לשדה בוטנים ועפרונים מצויצים נוחתים, מצייצים ושמחים. החול מוסע סביבנו במשבים חמים, וסנוניות רפת מאיצות מעופן, מתמרנות בין עורבים חומי-עורף. שני עדרים של צבאים נחבאים דומם בין מתננים מרוטים, כורעים בקרעי הצל, שמתאדה בחום.

אנו מתקדמים מציפור לציפור, אך המבט הקפוץ על פניו של מיכה מעיד כאלף עדים שיעדי סוף סוף הושג; הצלחתי לדרדר את מיכה לטוויצ'ר. אני חש סיפוק ומיד בעקבותיו את אותה ריקנות מוכרת שממלאת אותי לאחר כל טוויצ' מוצלח, ובלית ברירה אני נאלץ לעבור ליעדים הבאים, שאחרי זה האחרון נראים קלים למדי ודי משעממים: השכנת שלום עולמי ומיגור העוני הגלובלי.

סלעית ערבות