דרור בית מנתר אלינו, מביט בי, כמו מבקש רשות להיכנס ולחלוק עמנו במחסה. אני מתייעץ עם העלוויות ואנו מברכים אותו אל ביננו, גם את הבולבולים, שמופתעים לראות אותי בין כל העלוויות. הן כבר התרגלו אליי ובדרך כלל מתעלמות ממני, אוכלות וחומקות מטיפות אקראיות, שמצליחות להתגנב בין כל העלים ולהתנפץ עלינו. טיפה אחת נושרת אל תוך עיני. היא השתחלה בין המשקף לגבה והתנפצה על האישון, וזה רטוב וקר ובעיקר מצחיק. נדמה לי שאף את הצופית, שקולה הצלול מתגלגל בין האגלים והעלים.
עוד עננים נאספים מעל לחולדה, מפסלים מעצמם כל מיני צורות ומשתעשעים בנו. גם עוד ציפורים נאספות אל מתחת לחופה שלנו. ספירת מלאי מגלה שש עלוויות, שלושה בולבולים, זוג ירגזים, צופית ועוד צופית אחת שבאה ויוצאת מהעץ, דרור, בזבוז וכמה פרושים—שלושה או ארבעה מהם—שמלקטים זיתים שהצטמקו מהקרקע הטחובה. בשכנות לנו, יש עוד שתי צוצלות ביישניות וצקצוק מתכתי של שחרור, שעומד בראשו של עץ סמוך ומוסיף משירו לשירת הגשם.
