כמנצח באתי בשערי תימורים, נישא על כנפי התהילה של הרשימה המדויקת להפליא מכפר הרי"ף, נקרא לסייע לרוני בספירתו—על סף קריסה הוא עמד—וליעד, מיד כשראה את האופן המדוקדק והמדויק בו ניהלתי את הספירה בכפר הרי"ף, הזניק אותי לחבור אליהם בתימורים ולהציל את רוני מקריסה. וכששמעתי את קריאתו של ליעד, חשתי גאווה כמותה לא חשתי מאז כיתה ה', כשסוף כל סוף כמעט והצלחתי ללמוד את לוח הכפל (נדמה לי שהגעתי אז לכפולות של שלוש), איך שיבחה אותי המורה, עודדה אותי, אמרה שתוך חמש או שש שנים, אשלוט בלוח על הכפל על בוריו. ואני, מהשיעור ההוא זוכר בעיקר את ה"על בוריו" ואת השבח ואת ההלל, ומאז רציתי לחוות שוב את השבח והתהילה הכרוכה בידיעת הַסְפוֹר, אבל בכל הספירות עד כה, השליכו אותי למאגרים בהם לא היו ברווזים, או אל גדות נטושות מחופמאים, ורק עכשיו, כשמיכה נמצא בניכר הרחוקה ויואב הושאל למרחב אחר, נאלץ ליעד לעשות בי שימוש של ממש וציוות אותי לדרור, שנותר ללא סופר ושלח את שנינו למאגר הרי"ף.
ואיך הילל ושיבח אותי ליעד, כששלחתי לו את הרשימה ההיא עם 98 ברכיות, 41 צוללים חלודיים, 39 לבניות קטנות ועוד כיד הדמיון הרעה עלי. ומה, אני אשם שהוא האמין לי ככה? מה, הוא לא יודע עם מי יש לו עסק ואיזו מערכת יחסים בעייתית אני מנהל עם האמת, וכמה שאינני יודע למנות? בחיי, שאני לא חושב שאני אשם. כפר הרי"ף הייתה כמו פרצה שקראה לזה שאינו יודע לספור. אמנם אני מודה שאולי קצת נסחפתי בכזבים הקלים, במיוחד עם הסיקסקים. איך המצאתי שהיו שישים מהם, שישים במדויק, אחד לא יותר, שניים לא פחות. אבל גם אם התחלתי לחוש ייסורי מצפון, היה מאוחר מכדי לחזור בי ולהתוודות, כי ליעד כבר קרא לי, כנס אותי לתימורים, לסייע לרוני שכמעט וקרס תחת 424 מריות ו-397 שרשירים, המסכן. ובאתי כמנצח, ראשי זקוף וכולי עטור בתשבחותיו של ליעד ומיהרתי להיכנס מתחת לאלונקת הספירה.
ואיך הילל ושיבח אותי ליעד, כששלחתי לו את הרשימה ההיא עם 98 ברכיות, 41 צוללים חלודיים, 39 לבניות קטנות ועוד כיד הדמיון הרעה עלי. ומה, אני אשם שהוא האמין לי ככה? מה, הוא לא יודע עם מי יש לו עסק ואיזו מערכת יחסים בעייתית אני מנהל עם האמת, וכמה שאינני יודע למנות?
